האידיאולוגיה הסוציאליסטית קמה לתחייה בסין

הקונגרס העממי הלאומי, בית המחוקקים שבשליטת המפלגה הקומוניסטית, מכונס בימים אלה ב[[בייג'ינג]] למושב השנתי בן השבועיים שלו. בעיתון "[[ניו יורק טיימס]]" דווח, כי לראשונה זה עשור, אולי, שקוע הקונגרס בוויכוח אידיאולוגי על סוציאליזם וקפיטליזם, מהסוג שרבים סברו כי נקבר תחת הצמיחה הכלכלית האדירה והממושכת של [[סין]].

המחלוקת כפתה על הממשלה להקפיא, לפחות זמנית, את החוק להגנה על זכויות קניין שהיתה צפויה לעבור ללא כל קושי, והיא גם הדגישה את השפעתם המתחדשת של קבוצה קטנה אך קולנית של מלומדים ומומחי מדיניות בעלי נטיות שמאליות.

ההוגים הללו, אנשי שמאל מהסוג הישן, משתמשים בפער ההכנסות הנוסק של סין ובחוסר השקט החברתי השורר בה כדי להעלות ספקות בנוגע למה שהם רואים כדהירה חסרת מעצורים לעבר הון פרטי ופיתוח מבוסס-שווקים.

את שורשי המחלוקת הנוכחית ניתן למצוא בביקורת נוקבת של חוק זכויות הקניין שהסתובב ברשת בסין בקיץ שעבר. מחבר הביקורת, גונג שיאנטיאן, פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בייג'ינג, האשים את מחברי טיוטת החוק ב"העתקת חוקים אזרחיים קפיטליסטיים כמו עבדים", ובהצעת הגנה שווה "למכוניתו של עשיר ולמקלו של עני". מעל לכל, הוא מחה על כך שהחוק המוצע אינו מצהיר כי "קניין [[סוציאליסטי]] הוא מעל לכל" – עיקרון חוקי שפעם היה מקודש בסין.

אלה שפטרו את מתקפתו כשריד לעידן מוקדם יותר לא העריכו נכונה את קסמם של רעיונות סוציאליסטיים בארץ שבה הפערים מנקרי העיניים בין העניים לעשירים, שחיתות פושה, התנכלות לעובדים והחרמת אדמות לטובת מיזמי פיתוח (כמו [[המשחקים האולימפיים]] הבאים), מספקים תזכורת יומית למידה בה התרחקה סין מהאידיאולוגיה הרשמית שלה.

"הממשלה שלנו נעה קדימה רק כשהיא מרגישה שקיים קונצנזוס מוצק", אמר מאו שאולונג, מומחה למדיניות ציבורית באוניברסיטה העממית בבייג'ינג. "כרגע הקונצנזוס נשחק ומתקיים דיון אידיאולוגי, שכמוהו לא ראינו זה זמן רב".

המחלוקת אינה צפויה לחבל בצמיחה תלויית השוק של סין. הנשיא הו ג'ינטאו התייחס למחלוקת בנאום בפני המחוקקים בשבוע שעבר, כשאמר להם שסין "חייבת להתמיד ללא רתע ברפורמה הכלכלית". סין דבקה בהבטחותיה לארגון הסחר העולמי. וון ג'יאבאו, ראש הממשלה, הרשה למיליארדי דולרים בהשקעות זרות לזרום אל תוך הסקטור הפיננסי שפעם היה נתון לבקרה נוקשה.

אולם וון ג'יאבאו והו ג'ינטאו הזמינו בעצם את המחלוקת הנוכחית, מדעת או שלא מדעת, כשהעמידו את המלחמה בפערים הגדלים במרכז מערכת התעמולה שלהם. כלי התקשורת הממשלתיים מלאים בקריאות להעמיד את "השוויון החברתי" במרכז המדיניות הכלכלית, בשונה מהדגש הקודם על צמיחה מואצת ויצירת הון.

מאז עלה לשלטון ב-2002, ניסה הו לבסס את התדמית השמאלנית שלו. הוא נוהג לשבח את ה[[מרקסיזם]], להלל את [[מאו טסה דונג]] ולממן מחקר שמטרתו להפוך את האידיאולוגיה הרשמית של המדינה, הזוכה בעיקר להתעלמות, למרלוונטית יותר להווה.

ב-2004 הוא אמר למנהיגי המפלגה ללמוד כיצד שמרו [[קובה]] ו[[צפון קוריאה]] על הסדר הפוליטי. והוא מנסה להרחקי את עצמו מהמנהיג הקודם, ג'יאנג זמין, שהזמין אנשי עסקים פרטיים להצטרף למפלגה הקומוניסטית ונתפש כמי שהתיר לבכירים בעלי קשרים להעשיר את עצמם באמצעות נכסים ציבוריים על חשבון העניים.

"הו עצמו הוא איש מרכז שאינו עוסק באמת באג'נדה זו או אחרת", אמר בכיר במפלגה הקומוניסטית שייענש אם יצוטט בשמו כשהוא מדבר על הפוליטיקה של הדרגים הבכירים. "אבל הוא אכן משך אותנו שמאלה כדי להחזיר את האיזון, וזה נתן לגווארדיה הישנה הזדמנות שלא היתה להם זה שנים".

כתוצאה, אומרים פרשנים, ההנהגה עלולה למצוא שהיא מתקשה יותר לאמץ פתרונות שוק לבעיות דוחקות, כמו אספקת שירותי בריאות לתושבי הכפר, טיפול בשחיתות הפושה במגזר הציבורי, הרחבת הגישה להשכלה גבוהה וררפורמות בבנקים, בחברות הביטוח ובחברות השקעות.

כלכלנים תומכי-שוק, שדרכם נתפשה כמנצחת בשנות ה-90' ובתחילת עשור זה, וכעת נשמעים מתגוננים, תוקפים את התחייה השמאלנית כמסוכנת. רבים מבקרים את ממשל וון-הו על נטייתו להיכנס לפרטים הקטנים של ניהול מגזר ההשקעות והבנקים, על התעסקותם בשווקי נדל"ן ומניות, ועל סירובם להרחיב את מדיניות השוק לאזורי הכפר.

ז'או רואיז'ינג, עורך עיתון בדימוס המזוהה עם מחנה כוחות השוק, סיכם את התחושה במאמר שפירסם בכתב עת בינואר: "הפער המתרחב בין העשירים לעניין אינו אשמת רפורמות השוק", כתב. "זהו תוצאתם הטבעית, והוא אינו טוב או רע, אלא פשוט צפוי".