התנכלות מכוונת

דו"ח מבקר המדינה בנוגע להתנתקות שהתפרסם השבוע חשף לציבור הרחב חלק מהעובדות, הידועות מזמן לכל מי שהתעניין בנושא, ומתחיל לחשוף את הפער האדיר שבין ההכנות והביצוע של פעולת הגירוש לבין הטיפול במגורשים לאחריה.

בראיון שנתן לפני אוגוסט 2005 אמר יונתן בשיא, כי כיהן כמג"ד ומח"ט והוא טען, כי לשום מלחמה לא התכונן צה"ל כפי שהוא מתכונן להתנתקות.

ואכן ההכנות היו מושלמות. נבנו תיקי מודיעין לגבי כל משפחה עד לפרט האחרון, כל צוות ידע במי הוא עומד "לטפל", ידעו מי גר בבית, כמה ילדים ובאילו גילאים, האם מדובר במשפחה שכולה וכו'. בפעם הראשונה ראינו את צה"ל מסודר ומוכן עד הפרט האחרון, כל כלי הרכב היו מסומנים ומשולטים בקפידה ללא אילתורים, כשהכל תפור וסגור עד לפרט האחרון, כמו בצבא הפרוסי.

אבל מהרגע שהתושבים הועמסו על האוטובוסים והוצאו מהישובים, יצאו גם מתחום התכנון והביצוע הקפדניים. גם המבקר הבחין בהבדלי המוטיבציה שבין הטיפול האדיש במגורשים לבין מעשה הגירוש שנעשה "מכל הלב". הסיסמא הזכורה לשמצה "יש פתרון לכל מתיישב" נועדה לרמות את דעת הקהל ולהשקיט את מצפון החיילים.

כשנשאל לאחרונה בשיא לגביה, "הקטין ראש" והפנה, כאחרון הפקידים, את הטענות למשרד ראש הממשלה, בהתעלמו מנקודות הנובעות מכך:

א. איך לא הסתייג מהסיסמה השקרית עוד לפני הגירוש?

ב. איך נתן יד לפעולה, כשידע כי אין כמעט שום פתרון לאף מתיישב?

ג. מנהלת סל"ע שייכת ל... משרד ראש הממשלה. איך ניתן להפריד בינו לבין המשרד?

ד. מה גורם לו לחשוב שאנחנו עד כדי כך מטומטמים?

המנהלת מענה את המגורשים בדרישות אינסופיות של המצאת אישורים עתיקים של לימודים בבתי ספר, חשבונות חשמל, חשבונות מכולת וכו' לצורך תשלום הפיצויים. לאן נעלמו תיקי המודיעין המושלמים שהיו על כל משפחה? אם באמת היתה המדינה רוצה, יכולה הייתה להשיג את הנתונים המאמתים את המגורים של כל משפחה בישובים ממקורותיה שלה. מי הפיק את חשבונות החשמל, המים ואת תעודות בתי הספר? לא המדינה ומוסדותיה?

לפני הגירוש השיגה אותה מנהלת נתונים על התושבים ע"י חיטוט מפוקפק בתיקיהם במשרדי מס ההכנסה באשקלון וכעת, כשצריך לשלם, מתחבאים אנשיה מאחורי תירוצי הבירוקרטיה. המבקר חשף כיצד בחר מנגנון הגירוש להציב שוטרים באוטובוסים ולא עובדים סוציאליים, כיצד טולטלו המתיישבים במשך שעות, ללא אפשרות אפילו לעשות את צרכיהם, עד שנזרקו למלונות. חשף את האריזה הרשלנית של הרכוש שנהרס במכולות ואת אי מתן האפשרות להגיע למכולות לקחת את מה שנותר. טרם נחשפו אינספור התעללויות, כמו זו בנכה צה"ל שאיבד רגל במלחמת יום כיפור, שבקרווילה שקיבל אין סידורי עזר והוא נאלץ להתקלח בזחילה, ועדיין הוא מהווה מקור לקנאה של נכה צה"ל נוסף שזרוק במלון ואפילו מגורים זמניים לא קיבל.

דו"ח המבקר מוכיח, כי מנהלת סל"ע אינה אלא גוף כמעט וירטואלי שהוקם לצרכי תעמולה ושתפקידו הסתיים עם הגירוש מהבתים, כשמאותו רגע מתנדבים אזרחים סייעו לתושבים הרבה יותר מהגוף שהוקם לשם כך.

אומרים, כי אותו גירוש היה יעיל כי בוצע ע"י הצבא, והשיקום והפיצוי אינם יעילים כי הם מטופלים ע"י המערכת האזרחית. המדינה ידעה להשתמש במשרד הביטחון למשימה אזרחית כשהיה צורך תעמולתי להקים במהירות את מעברת הקרוונים בניצן, שלצורך רמיית הציבור כונו "קרווילות", ולהוכיח כי יש לכאורה כיסוי לסיסמה שיש פתרון לכל מתיישב. אם אותה מדינה היתה מעוניינת בפיתרון יעיל, יכולה היתה להשתמש במשרד הביטחון גם לפתרון בעיית התושבים. העובדה שאינה עושה זאת, מוכיחה כי היא אינה מעוניינת בזאת ואין מי שדופק על מכסה מנוע מול מצלמות הטלוויזיה כשצריך לפתור את בעיית הפליטים היהודיים.

תירוץ נוסף לטיפול האיטי הוא, כי המתיישבים לא שיתפו פעולה מראש עם המנהלת. אלא שהעובדות מראות, כי גם מרבית התושבים שכן שיתפו פעולה מראש לא זכו ליתרון משמעותי על פני אלו שהחרימו את המנהלת. בנוסף לכך, העמדה הרשמית של המדינה היא, כי נאלצה לפנות את התושבים האהובים, "מלח הארץ" בצער רב כתוצאה מאילוץ מדיני, דמוגרפי, בטחוני וכו'. עם גישה כל כך אימהית, ניתן לצפות שלא תהיה התחשבנות קטנונית עם התושבים, שבסופו של דבר עזבו בדמעות וחיבוקים וללא אלימות.

נהוג לומר, כי הבטלנות ואזלת היד של השרות הציבורי הישראלי נובעים מ-90% חלם ו-10% סדום, אלא שהפעם התחלפו היוצרות ורוב המחדלים נובעים מגישה נוסח סדום. לא בקשיים בירוקרטיים מדובר, אלא בשנאה וזדון. אין איש המסוגל לנמק ברצינות את ההגיון של ההתנתקות משום היבט פרט לקנאה ושנאה למתיישבים מצד השיכבה "הנאורה" השלטת במדינה. אותן סיבות שהובילו לגירוש הכתיבו את (אי) הטיפול במגורשים והסחבת המכוונת שננקטה כלפיהם אינה אלא המשך ישיר לגירוש, כשהבירוקרטיה אינה אלא תירוץ עלוב.

מדובר במסע רדיפה של ציבור שלם, השפלתו, מחיקת חלומותיו, שבירתו הנפשית וחיסולו כגורם משפיע. דוגמאות לכך מספק בשיא בעצמו, שדווקא תומך בתשלום פיצויים, אך לא מנימוקי חוק וצדק אלא כהכנה לקראת הפעולות הבאות, כפי שאמר לכתבת של "הארץ": "מאוד חשוב שהמדינה תגמור את סאגת התנתקות בסדר, כדי להבטיח שהתנתקות לא תהיה אירוע חד פעמי. הדרך היחידה להבטיח זאת היא בכסף".

לפני כשבועיים, בחגיגות יום ההולדת של חצי שנה לעקירה אמר בשיא כי "עמדנו במבחן התוצאה", ושהוא היה עושה זאת שנית. תגובתו האינסטינקטיבית המדהימה לאחר פרסום הדו"ח, שחשף את מחדליו, היתה לא פחות מתלונה על מועד הפירסום סמוך לבחירות. למה עובד מדינה מעלה טיעון פוליטי כזה? הוא רץ לכנסת? אין זאת אלא ביטוי ללהיטותו להגן על מפלגת העקירה שתמשיך את הקו האידיאולוגי שלו.

בשיא אינו האיש הרע היחיד בפרשה הזו וקשה להתרשם כי לממונים עליו במשרד ראש הממשלה יש טענות אליו. דו"ח מבקר המדינה מבסס את הטענה שמדובר באידיאולוגיה מעוותת, החותרת לחיסול ההתיישבות ביש"ע ודיכוי כל המגזר המאכלס אותם. מה שכולם אינם לוקחים בחשבון, כי חבל הסבלנות והסובלנות בציבור הזה נמצא על