"באנגליה היו דורכים על אנשים כמו פיני גרשון"

מאת מולי קנטור ומיקי שורץ, "ספורט העיר"

זו היתה עונה מלאה חוויות עבור ריו פרדיננד. כל חלומותיו כנער עני בלונדון, שהסתכמו בלהיות כדורגלן מקצועני, התגשמו כמעט במלואם בשבעה חודשים. הכל התחיל בנובמבר האחרון, כמה ימים אחרי שחגג את יום הולדתו ה-22. קבוצת האם שלו, ווסטהאם, לא יכולה היתה לסרב למחיר שלידס הציעה תמורת הבלם הצעיר. גם מאמנו, הארי רדנאפ, נאלץ להסיר את התנגדותו, ופרדיננד עלה צפונה תמורת 18 מיליון ליש"ט.

לא רק שפרדיננד עבר לשחק במועדון גדול עם שאיפות, הוא גם היה צריך להתמודד עם תווית המחיר שעל גבו. עיסקת העברתו שברה את השיא בכדורגל האנגלי, ובמקביל הוא הוכתר לבלם שנקנה בסכום הגבוה ביותר אי פעם בכדורגל העולמי. די מלחיץ עבור בחור שהתחיל לשחק כדורגל רק שמונה שנים לפני כן וכמעט שלא יצא מלונדון במשך כל חייו.

ההתחלה בלידס היתה קשה, אבל אחרי תקופת התאקלמות המריאו הקבוצה ופרדיננד לעונה חלומית באירופה והגיעו עד חצי גמר ליגת האלופות, שבאה על חשבון הליגה, שבה איבדו חניכיו של דיוויד אולירי את הכרטיס לליגת האלופות לטובת ליברפול, במחזור האחרון של העונה.

בתווך, עם מינויו של סוון גוראן אריקסון למאמן נבחרת אנגליה, הפך פרדיננד לשחקן הרכב קבוע בנבחרת. עבור שחקן שנופה מהסגל לקראת יורו 2000 מדובר בקידום משמעותי מאוד. אין פלא, אם כן, שבחופשה הקצרה שלו הספיק פרדיננד להקיף חצי גלובוס וביקר ביפן, ביוון ובספרד.

את הימים האחרונים לפני אימוני טרום העונה הרצחניים בחר פרדיננד לבלות בישראל, כאורחם של סוכנו פיני זהבי וחברו דוד אבו. "זה כבר הביקור השלישי שלי בישראל," הוא אומר. "טוב, אני ממש אוהב את הארץ הזאת."

בנובמבר האחרון קבוצות כמו ברצלונה ריאל ובאיירן מינכן רדפו
אחריך. למה העדפת דווקא את לידס?

"כי לידס מתפתחת והולכת להיות קבוצה גדולה ובעלת שאיפות כמו שהיתה לפני עשרים שנה. לא רציתי לעזוב את אנגליה, כי חשבתי שאולי אני צעיר מדי. רציתי לשחק בקביעות בהרכב של מועדון אנגלי גדול. גם העובדה שדיוויד אולירי מאמן שם היתה שיקול מכריע. הוא היה בלם כמוני, והוא מלמד אותי לשחק נכון. אני עוד לא בן 23. יש לי זמן. זה בא לי מהר, ואני לא יכול לבקש יותר. יש אדם אחד שאני חייב לו הרבה על המעבר, והוא הסוכן שלי, פיני זהבי."

איך באמת הגעת לעבוד עם סוכן שחקנים ישראלי?

"הכרתי אותו דרך איל ברקוביץ' בתקופה שבה שיחקנו יחד בווסטהאם. ברקוביץ' והארי רדנאפ הכירו בינינו. לפניו לא בטחתי באף אחד, באמת. אבל אחרי חודשיים הוא כבר הפך לבן משפחה. הוא דואג לי, הוא שומר עלי. איל המליץ עליו, חשבתי עם עצמי והחלטתי ללכת עליו. הוא טוב בשבילי. הוא מחובר היטב לכדורגל האנגלי והעולמי, יש לו קשרים טובים. אני לא רואה את עצמי עובד עם סוכן אחר בקריירה שלי."

ותווית המחיר על גבך, 18 מיליון פאונד, לא הלחיצה אותך?

"לא. כולם כל הזמן דיברו על זה והזכירו את זה בכל הזדמנות, אבל אני בסך הכל באתי לשחק כדורגל. אפילו בשיחות בקרב המשפחה שלי לא דיברתי על זה, גם הם לא דיברו איתי על זה. זה העסיק בעיקר את התקשורת, אני לא לקחתי בזה חלק. התרכזתי במשחק בלבד."

הזכרת את הנבחרת, איך אתה מתרשם מאריקסון?

"יחסית למאמנים האנגלים, הוא לא מדבר הרבה. הוא אומר כמה מלים לצוות העוזרים שלו, וכולם מקשיבים. הוא מדבר ישר לעניין, מעביר את המסר שלו, וזהו. הוא לא מסבך דברים ומקשה עליך, הוא מאוד ישיר ומובן. זה טוב. הוא מאמן טוב. כשהוא מוצא לנכון הוא גם מדבר ישירות לשחקן, אבל הוא עושה את זה בתמציתיות. הוא נוגע בנקודה ולא מדבר מסביב. הוא מאוד ישיר וענייני."

בנבחרת אתם משחקים שונה מבליגה.

"זה כדורגל שונה, כי הוא איטי יותר ומתבסס על הרבה מסירות ומציאת הפרצה בהגנת היריב. בפרמיירליג הכל הרבה יותר מהיר. אני מאוד מרוצה ממה שקורה כיום בנבחרת, אנחנו במומנטום טוב. יש דור של כדורגלנים מצוינים. אולי זה יהיה יומרני להגיד שניקח את הגביע העולמי בשנה הבאה, אבל בהחלט יש מה לדבר על אליפות אירופה בעוד שלוש שנים."

אתם לא פוגעים מאז יורו 1996. אולי הכדורגלנים האנגלים לא טובים מספיק ברמה הבינלאומית?

"אתה משוגע? זו שאלה של דורות של שחקנים, של מחזורים. עכשיו הגיע לנבחרת דור של שחקנים מצוינים - ז'רארד, אוואן, הסקי, בקהאם, סקולס, ווס בראון. אלה שחקנים בני אותו גיל, פחות או יותר, ששיחקו הרבה יחד ומכירים אחד את השני. אפשר להגיד שאנחנו יחידה מגובשת. תראו את נבחרת צרפת. מישהו זוכר שהיא בכלל לא העפילה לגביע העולמי ב-94'? אז הגיע דור של כוכבים צעירים, וכולנו מכירים את התוצאות, הם הכי טובים בעולם כיום. אולי אנחנו נהיה כמוהם בעוד ארבע-חמש שנים."

גם העובדה שבעשור האחרון הפכה הליגה שלכם לליגה של קבוצה אחת פוגעת בכם.

"זה ישתנה בקרוב, כבר מהעונה הבאה. ארסנל, ליברפול ולידס ייתנו פייט רציני ליונייטד. היא לא תהיה דומיננטית כמו שהיא היתה עד עכשיו. בשביל זה באתי ללידס, כדי לזכות באליפויות. אני לא רוצה לגמור את הקריירה עם הרבה כסף בכיסים ובלי אף תואר. אני רק בן 22, אבל הזמן עף. אני רוצה המון תארים, ועכשיו."

השחקנים של יונייטד באים לנבחרת מנופחים?

"עכשיו, אחרי שאריקסון הגיע, זה השתנה לחלוטין. כולם חברים, כולם מדברים. בקהאם הוא אדם טוב. הוא מתקשר עם כולם, נעים. הוא מתערבב עם כולם, זה חשוב לו, הוא בסדר גמור. כל השחקנים של מנצ'סטר יונייטד בסדר, הם אנשים נחמדים מאוד. עד שאריקסון הגיע היתה הנבחרת מחולקת לקבוצות _ השחקנים של יונייטד ישבו בפינה אחת, אחרים ישבו בפינה אחרת ואלה בפינה שלישית. עכשיו כולנו קבוצה מגובשת אחת. אני לא יודע איך אריקסון עשה את זה. הוא בא ובאנג, כולם יחד. הוא בכלל לא דיבר על זה. הוא הגיע, התיישב וכולנו ישבנו יחד סביבו ליד אותו שולחן."

הבנו שהשחקנים של יונייטד לא מפסיקים לדבר במהלך המשחק.

"לא, הם בכלל לא מדברים. הם רק משחקים. הטראש טוקר הכי גדול שנתקלתי בו הוא איאן רייט. בעונה הראשונה שלי בבוגרים של ווסטהאם הוא עמד לידי והסתכל עלי. הכדור היה בצד השני והוא אמר לי, 'תראה את עצמך, מי אתה חושב שאתה? אתה ילד, אתה לא יכול לגעת בי. אתה שלי עכשיו, ילדון'. אתם יודעים מי עוד מופרע? ג'ון מונקאר מווסטהאם. הוא לא מפסיק לדבר והוא גם מטריף את הקהל. שאלתם את ברקוביץ' עליו? הוא מוטרף. הוא נוהג לכנות את עצמו פלה הלבן."

למונקאר היתה תקרית עם ברקוביץ'. אתה היית שם גם כשהארטסון בעט בו.

"מקרה אומלל. הם הפכו אחר כך לחברים טובים. זה קורה בכדורגל. איל הוא שחקן מצוין וגם אדם עם אישיות מיוחדת. הוא טיפוס ישיר מאוד, ואני מאוד מכבד אותו על זה. הרבה שחקנים לא היו מעיזים לדבר כמו שהוא מדבר. לפעמים זה פועל נגדו, אבל זה איל. מבחינה מקצועית הוא המוסר הטוב ביותר ששיחקתי איתו. אבל באנגליה האוהדים אוהבים לראות את השחקנים עובדים קשה על המגרש, ולכן זה קצת פוגע באיל. אבל עזוב אותו, בוא נדבר על האליפות של לידס בעונה הבאה."

ולסיום, היית בארץ כשהתפוצצה פרשת גרשון. נעלבת?

"הוא אדם עם מוח קטן. באנגליה הוא לא היה מעז להתבטא ככה. אנשים כאלה לא היו מעיזים להראות את הפרצוף ברחוב באנגליה הרבה זמן. שם היו דורכים על אנשים כמוהו."