ברוך שעשני גבר

יכולות להיות לי טענות רבות כלפי האלוקים, הייתי שמח לו הקציב לי עוד עשרה סנטימטר לגובה, עוד אפס אחד מימין לסכום המשכורת, גם ל-750 המיוחל בפסיכומטרי נבצר ממני להגיע, אך במיוחד בשבוע זה עלי להודות ליושב במרומים על כך שלא עשני אשה.

לא שהחיים שלי הם כפי שתכננתי שיהיו. לא שאין מקום לשיפור, אך הקשיים שאני נתקל בהם כגבר במהלך היום-יום, הם פחותים בהרבה מאלו שאשה נתקלת בהם במקום העבודה, ברחוב, באקדמיה ולמעשה בכל תחום של החיים בו קיימת אינטראקציה בין נשים וגברים.

נשים מקבלות במקומות עבודה רבים שכר נמוך משכרם של גברים המבצעים את אותה העבודה בדיוק ובעלי הגדרת תפקיד זהה ב-22% בממוצע. במקומות עבודה פרטיים בהם מעסיקים נשים וגברים נוטים להציע לאישה סכום נמוך יותר מאשר לגבר המתמודד על משרה זהה עוד בריאיון העבודה הראשוני. יתרה מכך, עקב שנים של חינוך המנציח את העוול המדובר, נשים גם נוטות להסכים לשכר נמוך יותר בהשוואה לגברים בעלי אותם כישורים. למעשה, אנחנו גורמים לנשים לחוש שהן באמת שוות פחות, שלא מגיעות להן אותן זכויות, שכישוריהן נחותים, שהן נחותות.

אם תביטו סביב תבחינו שאף על פי שנשים מהוות למעלה מ-50% מהאוכלוסיה, המשרות הבכירות בכל ענפי המשק מאויישות כמעט בלעדית על טהרת המין הגברי. כך בעולם העסקים, כך במגזר הציבורי, כך באקדמיה, וכך גם ברמה הלאומית. מספיק שתהיה אשה אחת או שתיים בעשירייה הראשונה בכדי שראשי מפלגה יתהדרו בנוצות פמיניסטיות. ואם חס וחלילה חשבתם שאשה ראויה כציפי ליבני תוכל להעמיד את עצמה כאופציה לשרת הביטחון (וכאן יש מקום לציין שבכל זאת עומד לזכותה עברה כאשת יחידה מובחרת שאת שמה הס מלהזכיר), מצטעק הניאנדרטל התורן לגבי חוסר כישוריה; כיוון שכידוע כל הגנרלים שאיישו את התפקיד עד כה הצעידו אותנו ל"שלום וביטחון". וגבירתי ראש הממשלה? לא בבית ספרנו.

ואם בבית ספרנו עסקינן, חוברות הלימוד עדיין ממקמות את האשה במקומה ה"טבעי", מעל לכיור, ואת הבעל המעונב כראש המשפחה החוזר הבייתה לאישה, לילדים, לארוחה החמה ולנעלי הבית שהכלב מוקי דואג להביא לו. וכך אנו מוצאים, להשתאותו של אף אחד, שבחומר הלימודי לגיל הרך ומעלה התלמידים מאופיינים כחכמים, למדים, פיקחים ואילו בנות מסדרות, מנקות ובעיקר מפטפטות. לזכותה של שרת החינוך דאז, לימור ליבנת, ייאמר שהיא פעלה בכדי לנטרל את הסטריאוטיפזציה על בסיס מין, אך עוד רבה העבודה.

ומה קורה כשאישה מעונינת במשרה בכירה? תלוי. כמה ילדים יש לה. כמה עוד ילדים היא מתכננת להביא בתור תפקידה כתנור אנושי. ובכלל, אם היא מעוניינת לעבוד, אז אמא טובה היא לא, ולפיכך כיצד תהייה עובדת טובה, ועוד מנהלת? הבעל? מה עניין הילדים לבעל? הרי בשביל זה יש אמא, בעל זה להחליף נורה בבית, לפתוח את הסתימה בכיור, לטפל ברכב. לו, יכולים להיות עשרה ילדים, לאשה, אפילו שניים זה יותר מדי; "פשוט כשכתבנו שהמודעה מיועדת לנשים ולגברים כאחד, זה היה בגלל החוק, לא ממש כי רצינו".

ועוד לא הגענו לחופשות לידה. שמשום מה משחקות תפקיד חשוב מאוד בקבלת אשה, בוודאי בדרגות הבכירות, לעבודה. מילואים, נו מה זה כבר שבועיים עד חודש בשנה? כל שנה במהלך העשרים שנה הבאות.
ומכאן ניתן לעבור לאפליית נשים בבתי דין רבניים, גם מול בעל מכה, כש"שלום בית" קודם לשלום האשה. והקלת הראש בכל הנוגע להטרדה מינית במקום העבודה או סתם ברחוב, כי כידוע, אין דבר יותר מחמיא.

התפיסה המוטעית שה"שיוויון" בא על חשבון המין הגברי צריכה להיעקר מהשורש, עלינו להבין כשכל עוד אנו נרגיש בנוח למנוע מאשה הבאה לריאיון עבודה שכר הוגן, כך יהיה הדבר גם כשבנות משפחתנו יבואו לריאיונות עבודה. כשאנו מרגישים בנוח "להחמיא" לעובדת במשרד על המחשוף הנדיב, החצאית הקצרה, וכדומה, כך יהיה גם המקרה במקום העבודה של אחיותינו, אמהותינו, נשותינו. אם אנו לא נאפשר לתלמידות להכיר בערך עצמן ולעודד סטריאוטיפיזציה חיובית שלהן; שגם הן יכולות להיות נשות עסקים, ראשי ממשלות, מהנדסות ו-כן, גם אמהות לילדים, בנותינו לא תזכנה להגיע למימוש עצמי. לא רק כיוון שמגיע להן, אלא כי מגיע לנו להתגאות בהן, בהצלחתן, בכשרונן וביכולותיהן.