ברוך שעשני אשה

תקרת זכוכית, העצמה, האדרה, כל אלו אינן מילים מחדרו של אדריכל צמרת, המעצב חנות לבגדי נשים במרכז יוקרתי בניו יורק. מי שלא קרוב או מצוי בענייני נשים כמגדר, לא יודע שמדובר במושגים העוסקים במעמד האישה ואפליה מתקנת וכל מה שמקבל היום משמעות מיוחדת - ב"יום האישה הבינלאומי".

את היום המיוחד הזה צריך לציין יום יום, שעה שעה. אין זה סוד שכשאנו מגיעות לעבודה, ולא משנה מה יהא תוכנה ומהותה, אנו כבר בעיצומו של יום וזאת אחרי שהשארנו בית נקי, ילדים מסודרים בבית הספר והופעה עצמית – "מיליון דולר" - כדי שאף אחד, חלילה וחס, לא ירגיש את העייפות.

חשוב להזכיר שבדו"ח מיוחד של אמנסטי אינטרנשיונל, המסקנה הנוגעת למעמד האישה במילניום השלישי קובעת, שיש עוד דרך ארוכה עד שנגיע לשוויון מלא בין גברים לנשים. מסתבר שיש עוד תרבויות בעולם שלא מקבלות נשים כבעלות זכויות שוות לגברים ורואות בהן את רכושו של הגבר.

מעמד האישה הקלוקל החל עוד בגן עדן, בפרשת עץ הדעת. בעקבות ההתרחשות הסקסיסטית בגן הקסום, קבע בורא עולם, כי האישה בעצב תלד ובעלה ימשול בה ("ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", בראשית ג', ט"ז). ואנו, המקוריות והאסרטיביות. התגברנו על עצב הלידה בזכות האפידורל שמשתלב אצל חלק מאיתנו – כיום – גם בניתוח קיסרי קצר וקולח, השולף את הילוד לאוויר העולים ממקום יותר סימפטי ועם פחות כאבים. החלק השני הנוגע למשילות הבעל, נותר בעייתי.

באשר לפרשת גן עדן, בה יצאה האישה נאשמת בהטרדה מינית, החזרנו עטרה ליושנה, בזכות החוק הנוגע בכך. פעם טענו שהמטרידה הייתה חווה. היום - ברור מעל לכל ספק מי המטריד האולטימטיבי ומדוע נולד החוק, שמניח אזיקים וירטואליים על ידיו של המטריד הפוטנציאלי.

יום הגבר? לגברים אין חגיגה כזו כי הם חוגגים על חשבוננו כל השנה:

זה מתחיל בחתונה, שאחריה מי שרוצה משאירה את עברה מאחור ומאמצת את שם משפחת בעלה.

נמשך בהריון. הם זורעים ולא בדמעה, ואנחנו נושאות 9 חודשים את היצירה הכבדה המתפתחת בבטן. כל כובד המשקל עלינו. הם בקושי באים לקורס הכנה ללידה, כי העבודה 'קורעת' אותם. אבל כשהאירוע מגיע, הם מתייצבים בחזית עם המצלמה הדיגיטאלית ופוגשים ראשונים ברך הנולד, דרך העדשה.

גברים. יש להם אפשרות על פי חוק לקחת חופשת לידה. העובדות בשטח: ספורים הגברים שעושים זאת. מי שלוקח חופשת לידה במקום האישה, נחשב 'חנון' ולכזה שאצלו בבית מי שלובשת את המכנסיים זו אשתו העובדת.

הוא גם מי שמקבל משכורת גבוהה יותר מכל עובדת מוצלחת אחרת במעמדו. המוצלחת יותר לא מעיזה לבקש שכר כמוהו וזאת מהחשש שמא תמצא עצמה, מהר מאד, מחוץ למצבת כוח האדם בחברה.

ואם היא כבר כבשה מקום בצמרת, הגבר שנמצא במעמד מעט נמוך ממנה באותו מקום עבודה, ייחשב כמסורס והכל משום שהוא מסכים לקבל את מרותה. ומה אומרים על בעלה של הבוסית? מסכן...

אם נבדוק את העובדות בשטח נגלה, כי במשרות בכירות השוויון הולך ומתגבש: משפטניות כבר היום יש יותר מגברים ועוד מעט קו השוויון יתאזן גם במערכת המשפט. רופאים: הרופאות בדרך לשוויון מספרי ועוד מעט קט תכבושנה את הבכורה. כך במשרד החוץ ובאוניברסיטאות: יש יותר נשים מגברים. ורק חדר המורים מיותם.

בדירקטוריונים, בשל החוק המחייב ייצוג של לפחות אישה אחת, התור לשירותי הנשים בהפסקות שבין הישיבות ארוך מזה של הגברים.

במשרות מפתח עוד מעט נמצא נשיאה לביהמ"ש העליון ולביה"ד לעבודה, קצת אח"כ ראש ממשלה אישה וכעת נותר לחפש מועמדת לנשיאות המדינה.

במשרות זוטרות כמזכירות, עדיין יש יותר נשים. הסיבה מקורה בנורמות של גברים, שאינם מוכנים לשים להם מזכיר בפתח הלשכה: חלילה אם מישהו יתקשר הוא בוודאי ישר יינתק... גבר עונה? זו יכולה להיות רק טעות במספר.

גיל המעבר, אין אצלכם דבר כזה "גלי חום"?

אני מכירה כמה גברים שבכדי להיכנס אליהם לחדר – גם ביום חורף סגרירי - צריך חרמונית. הם משאירים את המזגן בטמפרטורה של ח"י מעלות ויוצרים בכך סביבת עבודה פרודוקטיבית עבורם.

מסכנים, כי אם הייתה להם האפשרות לבדוק את הסיבה לקירור הכפוי, הם היו מטיבים עם עצמם. אלא מה, אין אפילו אתר אינטרנט לגיל המעבר של גברים; ולא בגלל שאין דבר כזה גיל מעבר לגברים.

אצלנו – הנשים, רק תקליקו: "גיל המעבר" ותקבלו את כל האתרים האפשריים בארץ ובעולם ואפילו שמות של הורמונים, רופאים ורופאות ועצות מבעלות עבר וניסיון וגם תרופות סבתא אלטרנטיביות.

רחם? כן קורה שמוציאים אצלנו את האבר הזה. אצלכם – רק אומרים פרוסטטה, אתם מיד מכווצים את הכתפיים שולחים את הידיים למקום ההוא וממלמלים: חס וחלילה, חלילה וחס...

רק לנו יש חברות כאלו שבכל פעם שהמחזור מתפקשש ופערי הזמן הולכים ומתארכים – אנו מחליפות חוויות ושולחות זו את זו לרופא – הגבר, כי הוא מבין טוב יותר מהרופאה האישה מה זה לאבד את הנשיות ורושם את המרשם המיוחל, שמציב אותנו שוב בחזית העשייה הנשית.

תלמדו לקבל את הדברים כמונו בפתיחות, הסתייעו בחוכמת החיים והניסיון שלנו. בסופו של יום אנו אלו הניצבות איתן, עם שתי רגליים על הקרקע. יום הגבר לא יעשו לכבודכם, כי אף אחד מכם לא יגיע לאירוע שיש בו שילוב קטלני בין שוביניזם למעמד האישה. יש האומרים שאתם ממאדים ואנו מנוגה, אבל בסה"כ אנו עם שתי רגליים יציבות הנטועות על כדור הארץ ולכם, עוד יש מה ללמוד מאיתנו. עובדה.