ספקיות אינטרנט יחויבו לחשוף "טוקבקיסטים" מכפישים

ספקיות אינטרנט יחויבו לגלות את זהותם של גולשים שפירסמו "טוקבקים" אנונימיים באתרים שונים, אם יקבע בית משפט כי ה"משובים" שפורסמו מעוררים חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית של לשון הרע. פסיקה תקדימית זו ניתנה בשבוע שעבר בבית משפט השלום בירושלים, ובמסגרתה חויבו חברות "ברק", "בזק בינלאומי" ופרויקט "תהיל"ה" המספק שירות אינטרנט למשרדי הממשלה להעביר את פרטיהם של גולשים שפירסמו תגובות מכפישות בנוגע לאם ובתה באחד מאתרי האינטרנט לפני כשנה.

בשנים האחרונות הסכימו בכמה מקרים ספקיות אינטרנט - לעתים אף ללא הוראה מחייבת מצד בתי המשפט - לחשוף את פרטיהם של גולשים ומנויים, למשל בשל הפרת זכויות יוצרים או חשש לסכנה שבה נתון הגולש, לאור איתותי מצוקה שלו. ואולם, החלטתה של השופטת הד"ר מיכל אגמון-גונן מתייחסת בפעם הראשונה לחשיפת פרטיהם של גולשים שפירסמו טוקבקים באתרי אינטרנט מרכזיים, ובהטלת אחריות משפטית בגין לשון הרע על הגולשים בשל פרסומיהם. הטכנולוגיה מאפשרת לכל ספקית אינטרנט לדעת מאיזה מחשב של לקוח שלה נשלחו הודעות טוקבק לכל אתר אינטרנט.

תחילתה של הפרשה בטוקבקים שפורסמו באחד מאתרי האינטרנט אודות אם ובתה הפעוטה, כיום בת שנה. בית המשפט אסר לפרסם פרטים מזהים אודות השתיים, כדי למנוע את זיהויה של התינוקת. בתגובה לאחת הידיעות באתר האינטרנט, שלא היתה קשורה לאם ולבתה, התפרסמו 247 תגובות; 31 מהן עסקו בשתיים. ה"טוקבקיסטים" עסקו ברמיזות ובהשמצות ביחס לזהות אביה של הפעוטה, מנהגיה המיניים של האם, והאשמות בדבר גניבת כספים על ידי האם, שהיא עובדת מדינה בכירה.

ארבעה ימים אחרי פרסום הידיעה והטוקבקים, פנה למנהל אתר האינטרנט בא-כוחן של השתיים, והאתר נחסם לתגובות נוספות. ואולם, בקשתן של השתיים ממנהל האתר לקבל את פרטיהם של המגיבים המשמיצים לא נענתה. עם זאת, התברר מפיענוח כתובות פרוטוקול האינטרנט (IP) של המחשבים שמהם נשלחו התגובות כי לא מדובר ב-31 מגיבים שונים, אלא במגיבים בודדים ששלחו תגובה אחר תגובה, כל פעם בשם אחר. בחלק מהפעמים הזדהו בשמות אנשים המוכרים לאם ופעם אחת אף בשמה-היא; בפרסום זה, היא כביכול מודה במיוחס לה בתגובות.

עוד התברר כי הגולשים הם לקוחותיהן של בזק בינלאומי, ברק ושניים מהם הם עובדי המדינה שעשו שימוש במערכת תהיל"ה לצורך משלוח תגובותיהם. האם ובתה פנו לבית המשפט בבקשה לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את זהות הגולשים, אך אלה סירבו בהדגישן את חופש הביטוי של הגולשים, את זכותם לאנונימיות ולפרטיות, ובטענה שאין לחייב את החברות לבלוש אחר לקוחותיהן ולחייבן למסור פרטים אודותם.

השופטת אגמון-גונן מספקת קביעה עקרונית ולפיה כאשר עולה חשש לעוולה נזיקית בלבד של לשון הרע, שאין בה היבט פלילי אלא בסיס לתביעת פיצויים בלבד, אין לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את פרטי הגולשים. ואולם, כשלעוולה הנזיקית מתוספת ה"כוונה לפגוע" ההופכת אותה לעבירה פלילית של ממש - מחייב האינטרס הציבורי את חשיפת הטוקבקיסטים תוך הגבלת חופש הביטוי שלו, כדי שניתן יהיה למצות נגדו את הדין. "מיצוי הדין עם הגולשים עשוי להתאפשר רק בדרך אחת", היא כותבת, "חשיפת שמות הגולשים על ידי הספקיות עצמן".

במקרה הזה, קובעת השופטת כי מהתגובות בעניינן של האם ובתה עולה "כוונה לפגוע", המבססת חשד לעבירה פלילית של לשון הרע. "תוכן הפרסומים איננו אלא השתלחות חסרת רסן נגד האם ובתה", כותבת השופטת, "נראה שהמפרסמים ביקשו לנצל את הבמה שהוענקה להם על ידי האינטרנט על מנת לפגוע בהן. זהו ניצול לרעה חמור ובוטה של חופש הביטוי הנתון למפרסמים באינטרנט, ואני אף סבורה כי המפרסמים ידעו כי בכך מדובר".

"פסק הדין פוגע בפרטיות כדי להגן מפני עבירה של לשון הרע, תוך שהוא מתייחס לאינטרנט כמו לפרסום בכל מדיה אחרת - טלוויזיה, רדיו או עיתון", אומר הד"ר יובל קרניאל החוקר את לשון הרע באינטרנט, "אבל פרסום אנונימי בטוקבקים באינטרנט בכלל לא יכול לפגוע בשמו הטוב של אדם, כי הפרסום הזה דומה יותר לשיחה בפארק או לקללות בין נהגים ברחוב, ולא לפרסום במשמעות המסורתית שלו. לכן אין להשוות את הטוקבקים ללשון הרע במובן הרגיל".

הד"ר נמרוד קוזלובסקי, מומחה לדיני אינטרנט, אומר כי "מבחינת הגולשים, הטוקבקים נתפשים כזירה שבה לא חלים כללי משחק. הגולשים מתייחסים אחרת לפורום, לצ'ט ולטוקבק. אבל מבחינת המשפט אין מקומות ללא שיפוט, ואין ערי מקלט מלשון הרע. אם עד היום התייחסנו לטוקבקים כמקום מוגן שבו איש לא יוכל לרדוף אחרינו, בא בית המשפט ואומר - גם כאן יש כללי משחק".