הדג מסריח מהזנב

הפתעה! השחיתות הפכה לנושא חשוב ובוער על סדר היום הישראלי. לאחר שנים בהם בירוקרטיה מנופחת, משטרה חלשה ותרבות שלטונית קלוקלת היו כר גידול פורה לשחיתות מכל הסוגים, נזכרו פתאום רבים לצאת למסע צלב מוצדק מאין כמוהו בהסתאבות ובריקבון שהשתלטו על גופי השלטון בישראל.

אבל הטרנד הנוכחי של מאבק בקלקול המידות מראה עד כמה לציבור ולתקשורת אין מושג היכן שוכנים מרבצי השחיתות הגדולים באמת. מבלי לזלזל חלילה בעבירות המיוחסות לשרים וחברי כנסת, פריצת המוסר בולטת דווקא בשלטון המקומי. בישראל פועלות 255 רשויות מקומיות, חלקן מתנהל ללא רבב. אך למרבה הצער הפך חלק גדול מהשלטון המקומי בישראל למגרש שעשועים מתגמל עבור פקידים מושחתים ונבחרי ציבור בעלי נורמות לקויות.

בירוקרטיה מנציחה את עצמה, ובמקרה של השלטון המוניציפאלי בישראל הבירוקרטיה גם משחיתה ומעודדת ריקבון. איך אפשר לפקח על מאות וועדות מכרזים בהן יושבים נבחרי ציבור בעלי אינטרס מובהק להעסיק מקורבים? האם יש ביכולתו של מבקר המדינה לבדוק את השלטון המקומי בצורה יסודית ולא להסתפק רק בבדיקה מדגמית של מספר רשויות מדי שנה? למרות הכוונות הטובות של אנשי אגף הביקורת במשרד הפנים, מישהו מאמין שגורם כלשהו יכול לנצח את הבירוקרטיה ועשרות אלפי הפקידים שמזינים אותה במסדרונות הרשויות המקומיות בישראל?

צחי הנגבי יכול לחייך בצער על כך שאינו מכהן כראש עירייה. הכנסת מקורבים לעבודה זה פשע? אם הדבר נכון, לא מעט ראשי רשויות בישראל צריכים למדוד את מדי האסירים במעשיהו. יש רשויות בישראל בהם חמולות שלמות השתלטו על מנגנונים ציבוריים שנועדו במקור לשרת את הכלל ולא רק כמה פרוטקציונרים בעלי אותו שם משפחה. אפילו היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הצהיר בעבר כי "קשה יותר לטפל בשחיתות בשלטון המקומי ויש את התחושה שככל שיש שחיתות, אנחנו לא יכולים למדוד אותה והיא נמצאת יותר בשלטון המקומי מאשר בשלטון המרכזי", אמירות נוקבות שלא הביאו איתן שינוי מגמה בעוצמת המלחמה נגד השחיתות ברשויות המקומיות.

במקרה של טוהר המידות במסדרונות השלטון הדג אינו מסריח מהראש אלא דווקא מהזנב. רוב חברי הכנסת חשופים לביקורת ציבורית נוקבת שנחסכת פעמים רבות מראשי הרשויות. הכוח שהעניק המחוקק לראשי ערים בישראל הוא גדול ביותר וכך גם תקציבי הרשויות שעומדים לרשותם. כמעט כל שוק הנדל"ן בישראל נמצא תחת ידיהם של ראשי רשויות, פוטנציאל השוחד בוועדות התכנון והבנייה הוא כמעט אין סופי. חשוב לציין שכמעט בלתי אפשרי להדיח ראש רשות שסרח, משרד הפנים ממנה וועדות קרואות רק במקרים חריגים ביותר כדי להימנע מהדחת ראשי עירייה שנבחרו על ידי הציבור בבחירות דמוקרטיות.

אסור לעשות הכללות. בשלטון המקומי פועלים אנשים רבים שהקדישו את חייהם לעשייה למען הציבור, בתנאים קשים ובסד תקציבי אותו מקפידה הממשלה להדק מדי שנה. אבל כמות התפוחים הרקובים גדלה ולאט לאט כל הארגז מתחיל להצחין. הצעדים המיידיים לצמצום השחיתות בשלטון המקומי הם פשוטים יחסית; צמצום מספר הרשויות המקומיות בישראל על ידי איחוד רשויות, איסור השתתפות של פוליטיקאים בועדות מכרזים, צמצום המנגנונים העירוניים ושיפור משמעותי באיכות ובעומק הביקורת החיצונית על כל רשות באמצעות משרד הפנים, מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. רק פעילות אכיפה נחושה המלווה בענישה מחמירה של בתי המשפט תציל את טוהר המידות במערך המוניציפאלי בישראל. עד אז, נעמי בלומנטל, צחי הנגבי ועומרי שרון יכולים רק להצטער על כך שלא בחרו בקריירה בשלטון המקומי.