מורה לחיים ולמוות

מורה יקרה(*). מה את עושה עם הישמע הצלצול ביום ראשון בבוקר?
לוקחת את התיק וצועדת מחדר המורים לכיתת הלימוד? לא. אל תעשי את זה. אל תסכימי להיכנס לכיתה, בלי שההנהלה תאפשר לך לקיים שיעור מיוחד לעניין אלימות תלמידים כלפי מורים וכלפי עצמם. שעה כזו יותר חשובה מעוד פרק בתנ"ך, סיכום על המהפכה הצרפתית ונוסחה קלה לחישוב שטח מקבילית.

מדוע? השבוע הלכה לעולמה הגב' קרן מגן. קרן ז"ל, מורה בת 55 שלימדה בבית הספר 'הדסים'. הסיבה הרשמית: התקף לב. אבל מגן ז"ל לא קיבלה התקף לב ככה סתם.

היא השגיחה על תלמידים בבחינה. שקט בכיתה, כל תלמיד שקוע בכתיבה. לפתע פיצוץ. קרן ז"ל פתחה את דלת הכיתה ומול עיניה פרץ עשן סמיך ואש שהציפו את המסדרון. המקור: חומרים כימיים שרקחו תלמידים במטרה לייצר פצצה תוצרת בית.

בסופו של יום, כל אחד פנה למנוחת שבת. לקרן מגן זו ממש לא הייתה מנוחת שבת. במוצ"ש היא נפטרה מהתקף לב. לולא המוות, יכול שהאירוע לא היה נחשף. הקטיעה בקו החיים של המורה הציף וחשף את שארע בין כתליו של מוסד חינוכי - לציבור.

זו גם נקודת הזמן שבה נכנסה משטרת ישראל לתמונה: התלמידים החשודים בזריקת הפצצה המאולתרת נעצרו ונחקרו. גורמים שונים טענו שאין קשר בין הפיצוץ למות המורה. הקשר היחיד הוא שהפצצה לא הייתה צריכה להתפוצץ ומשהתפוצצה היא דורשת בדיקה שבסופה צריך לקבוע סטנדרטים חדשים באבטחת מוסדות חינוך. התנהגות כזו יש להוקיע, כמו כל מאפיין אחר ששזור באלימות, תהא אשר תהא.

אין זה המקרה הראשון בבית ספר "הדסים" שבשרון, ולא היחיד במדינה. לא מכבר פורסם אודות מורה שהשליכו עליה שקיות מים שבעקבותיה אושפזה בבית חולים, מורה אחרת התיישבה על כיסא שלא היה במקומו ונפגעה בגבה. יש תלמידים שמכים מורים, כי זו התנהלות ודרך חייהם. ועל האלימות בטיולים השנתיים אפשר כבר לכתוב ספר עב כרס.

אם לא יעשה דבר בנושא יאלצו המורים, בעוד שנים אחדות, ללמד מאחורי זכוכית משוריינת, או בשידור ישיר מאולפן מאובטח. חשוב להזכיר כי, אם היה מדובר באלימות בחדר מיון בבית חולים, היו הרופאים משביתים את בית החולים ליממה. אבל כשזה נוגע במעמד המורה? מזמן אין כבר מושג כזה "מעמד המורה". זו עובדה שמעמד המורה בירידה תלולה. האלימות שפשטה בחברה הישראלית, התנחלה במקום בטוח בחצרות בית הספר וכיתות הלימוד.

לפני פחות מעשור, בעקבות ירידה במעמד המורה, הוחלט על פרוייקט שנשא את הכותרת: 'מורה לחיים'. התכנית נכשלה והלוגו 'מורה לחיים' ספג ביקורת קשה וכיכב בתכניות סאטירה, עד שהפך לכינוי גנאי למורים. כמו שעלה כך ירד מהר מאד מסדר היום החינוכי-ציבורי.

בעבר, מקצוע ההוראה מצא לו מקום נכבד בשורת המקצועות המבוקשים. היום, אם תשאלו אמא אם היא רוצה בן מורה, היא תחייך בזלזול ותעדיף רופא, עו"ד, מנהל עסקים בכיר וכו'. לכך נוסיף את העובדה שרוב כוח ההוראה מורכב מנשים, ותדמית זו חרטה עוד פס שחור על דגל המקצוע הנאבק על כבודו האבוד.

יכול להיות שקמפיין מוצלח צריך להתחיל קודם כל במשכורת מכובדת למורה, הרחבת דו"ח וועדת דברת גם לעניין מעמדו, כיבודו וכבודו דרך הכיס. אין מה לעשות, החברה המודרנית מודדת מקצוע מכובד גם דרך המשכורת. כל עוד מורה יזדקק להשלמת הכנסה במתן שיעורים פרטיים כדי להתיישר עם חשבון הבנק שלו – לא יעזור מאום, כבודם המקצועי מונח בשום מקום.

זאת ועוד, מעמד המורה צריך להיות משולב בחינוכם גם של ההורים. כל עוד הורה יביע דעתו ויטיח במורה דברים לא נעימים, התוצאה היא שהילד שיגיע אח"כ לביה"ס לא יכבד את מי שעומדת מולו כמה שעות ביום ומנסה להרביץ בו תורה, מוסר וערכים.

וכמובן – המורים חייבים להריץ חוק הנוגע בזכויות וחובות המורה, כמענה לחוק זכויות התלמיד. ובנתיים הייתי מאמצת את התכנית החדשה של משרד החינוך מקיץ 2005, לפיה יש להטיל קנסות על הורי ילדים אלימים בגין התנהגותם. אם זה עובד באנגליה אין סיבה שזה לא יצליח בישראל. כן יש להציב שמירה בכניסה לביה"ס ולבצע חיפוש בתיקי תלמידים. כבר היו דברים מעולם: לפני כשבועיים התברר כי תלמידה הגיע לביה"ס כשהיא חמושה באקדח האמיתי של סבא, אקדח שהוא כשיר לירי, והנכדה בת ה-14 אף ביצעה ממנו ירי בעבר.

ביה"ס הוא המקום אליו אנו שולחים את הילדים כשאנו עובדים לפרנסתנו. גם עלינו יש אחריות, ואם נשלם בגינה מחיר מסויים, נשתף פעולה ונגלה אכפתיות ומעורבות ולא נשב כמבקרים על הגדר, משהו בכל זאת יזוז בכיוון הנכון של השעון והחיים.

* הטור מכוון למורים ומורות כאחד, אבל עובדה: יש יותר מורות ממורים.