יועציו של בנימין נתניהו לא ידעו אתמול את נפשם. חודשים ארוכים של מפלות, השמצות, סקרים לא מחמיאים וביקורת בלתי פוסקת של עיתונאים ציניים חישלו אותם. הם כבר למדו להתמודד עם הכל. שום סקר כבר לא יפיל אותם, שום ליגלוג כבר לא יגרום להם להפתעה.
והנה אתמול, סופסוף משהו שונה. נווה מוריק ושופע בלב המדבר הקוצני שמקיף אותם ואת הליכוד כולו בבחירות 2006. לרגעים נדמה היה שכינוס המרכז הזה נלקח ממערכת הבחירות המחשמלת של נתניהו לפני עשר שנים.
שילוב של שני אלמנטים גרם לתחושת האופוריה שאפפה ביום רביעי בערב את נתניהו ואנשיו. הראשון הוא כמובן הניצחון במרכז והאופן החלק שבו התנהלה הישיבה. השני, הסקרים. מילא העלייה המתונה של הליכוד, השימחה האמיתית נגרמת כמובן מהמשך מגמת הירידה של קדימה.
שביעות הרצון של נתניהו לא נובעת בהכרח מהתחושה שכעת, אחרי שחברי המרכז החבוטים נדחקו לקרן זווית, יגרוף הליכוד את ששת המנדטים המובטחים. הוא מאמין שלנצחון במרכז תהיה השפעה חיובית כלשהי על מצב הליכוד, אבל ההחלטה הסבה לו תענוג שקשור לעניין אחר לגמרי, לעניין הקרוב לו (ולכל פוליטיקאי) יותר מכל עתידו האישי.
"טוב עכשיו כבר ברור שאני אמשיך להנהיג את הליכוד גם בשנים הקרובות" אמר בביטחון בשיחות סגורות שקיים אחרי ההצבעה בגני התערוכה. "יש שם בצמרת הליכוד מישהו שיכול כעת לאיים על מעמדי?" הביטחון של נתניהו נובע מהשערה מרכזית אחת: הוא היטיב עם המתפקדים כשהעניק להם את הזכות לבחור את רשימת הליכוד לכנסת והם יגמלו לו בבוא השעה כאשר יבחרו אותו פעם נוספת לעמוד בראש התנועה.
נתניהו, כמוהו כסילבן שלום, מרבה לחשוב על היום שאחרי, על הסכינים שמושחזות כעת ויהיו מוכנות לשליפה ב-29 במרץ. על הבכירים שמתייצבים כעת לימנו רק כדי שיוכלו לאמר ש"עשו את הכל כדי לסייע ולמרות זאת ביבי הפסיד".
טועה מי שמעריך שהתסריט מבחירות 99' יחזור על עצמו. הפעם, בניגוד לתבוסה ההיא, נתניהו לא יאמר תודה שלום, ויסע לעשות כסף באמריקה. גם אם יובס הליכוד בבחירות הקרובות, יתעקש ביבי לשמור על כסאו. הליכוד, בשונה מהעבודה, לא מעגן בחוקתו מנגנון לבחירת יו"ר לאחר תבוסה בבחירות. נתניהו, למוד הניסיון מ-99', יתעקש להשאר על הגלגל. אריאל שרון היה מרבה לדבר על הגלגל הזה. כשאתה עליו אתה יכול להיות למטה או למעלה, אם אתה רוצה להשאר בתמונה אתה חייב להשאר על הגלגל. נתניהו רוצה להשאר בתמונה.
עכשיו, אחרי שבועות ארוכים של קמפיין נגטיבי ותקיף נגד קדימה ואהוד אולמרט, יגביר מטה ההסברה של הליכוד את מינון החיוביות בתעמולה. קצת פחות "קדימה רעה", מעט יותר "ביבי טוב". בליכוד ממתינים באופן נואש לפריחת הדובדבן. אותו דובדבן שאהוד ברק דיבר עליו בבחירות 96'. מכת קור אחת, ועוד מכת קור ועוד אחת והדובדבן לא פורח. פתאום, בסוף החורף מתרחשת הפריחה. אז, ב-96', פרח הדובדבן של נתניהו בדיוק ברגע הנכון, אחרי העימות וקמפיין "נתניהו טוב ליהודים". עשר שנים אחרי, הליכוד ממשיך להזרים מכות קור והדובדבן לא מראה סימנים של פריחה. בנתים.
* נדב פרי, הכתב הפוליטי של גלי צה"ל, משמש כפרשן וואלה! חדשות במערכת הבחירות.