הארי בנימין פוטר

אפשר להעריך את בנימין נתניהו, אפשר לבוז לו, אפשר גם להתייחס אליו באדישות. אך אי אפשר להתעלם מכך שבכל מקום בו הוא נמצא הוא מביא לשינויים מהותיים, יש כאלו שיגידו לטוב ויש כאלו שיגידו לרע. הוצאת בחירת חברי הכנסת ממרכז הליכוד היא עוד הוכחה לכך שהיכן שפוליטיקאים נכשלים במשך שנים, צריך לחכות לנתניהו שיבוא וישנה את התמונה מן הקצה אל הקצה. כך היה עם הטרור ב – 1996, עם הכלכלה ב – 2003 וכך עם מרכז הליכוד ב – 2006.

יהיו מי שיגידו שלא נתניהו אחראי לשינוי אלא שאלו הנסיבות, יהיו כאלו גם שיגידו שבעצם הוא לא הצליח במיגור הטרור ובצמיחת המשק, אלא יותר הזיק. מה שכן, לנתניהו יש מקום משמעותי היכן שמתקבלות החלטות רבות משמעות למדינת ישראל.

כשנוסד מרכז תנועת ה"חרות" הוא מנה כמה מאות חברים אידיאליסטיים ומשכילים שמה שעניין אותם באמת היה גורלה ועתידה של מדינת ישראל. עם השנים התאחדו "חרות" והתנועה הליברלית לידי תנועה אחת, היא תנועת הליכוד, שהצליחה להפוך למפלגת שלטון חזקה. ככל שגברו האינטרסים האישיים, כשישראל הפכה מחברה אידיאליסטית לחברה מטריאליסטית, איבד מרכז הליכוד את אופיו האידיאולוגי והפך למרכז מסחרי בו מה שמעניין רבים מהחברים הוא ג'ובים אך לא אידיאולוגיה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי תמיד היה במרכז גרעין אידיאולוגי מוצק שמה שעניין אותו באמת אז וגם היום היה אופייה, גורלה ועתידה של מדינת ישראל.

בשיא תהליך המסחור של מרכז הליכוד חזה עם ישראל בבחירות הפנימיות בשנת 2002, במה שנודע לימים כ"מרכז הנקניקיות". היו אלו בחירות שהיוו תשקיף אותנטי להתבהמות שחלה על רבים מחברי מרכז הליכוד. מייד לאחר "מרכז הנקניקיות" הודיע אריאל שרון, כי הוא יעשה הכל על מנת להוציא את הבחירות הפנימיות מהמרכז, אך למרות הזדמנויות לא מעטות שעלו בדרך הוא תמיד מצא דרך להתחמק. ככלל, נוצר מצב פרדוקסאלי בו אנשי שרון מילאו את המרכז בחברים בעיתיים, שהצטיירו כחברים לעומתיים וכל זאת על מנת להציג את שרון כראש ממשלה שלא נכנע למושחתים מהמרכז אלא עומד מולם באומץ, על ידי כך רצו להעלות את קרנו בציבור ובזה אין ספק שהצליחו.

ובכן, ארבע שנים מאותן בחירות פנימיות עברו ומה ששרון, למרות כוחו הרב, לא הצליח או לא רצה לעשות, בא נתניהו ועשה זאת בחודש בלבד. נכון, התזמון היה שונה, אבל אי אפשר להתעלם ממבחן התוצאה – נתניהו סימן עוד יעד ועמד בו ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.

התגובות במערכת הפוליטית היו כמובן תגובות ביקורתיות כאשר נתניהו הוצג, שוב, כציניקן חסר מעצורים. הבולטים בביקורתם היו אנשי קדימה, ש"שכחו" לספר לציבור שמאות חברי מרכז בעיתיים, אלו שהוצגו כ"מושחתים מהמרכז" פשוט עברו מבחינה מעשית אליהם, אך נשארו גם כחברי מרכז הליכוד על מנת להזיק לנתניהו ולתנועה עצמה. הבולטים במתנגדים להוצאת הבחירות מהמרכז היו חברי מרכז הליכוד שעברו לקדימה. על זה נאמר "כל הפוסל במומו פוסל" או בהשאלה "כל הציניקן במומו ציניקן".

ההחלטה אותה הוביל נתניהו עוקרת מהשורש את התופעות המכוערות לפיהן ישנם חברי מרכז מפלגה התומכים במפלגה יריבה ומזיקים למפלגה בה הם חברים. ההחלטה היא גם החלטה מצוינת משום שקיבלנו את ההוכחה שאותם חברים שנשארו רוצים מרכז אידיאולוגי חזק שיפעל לטובת התנועה ומדינת ישראל ולא נגדן. הליכוד יוצא לדרך חדשה, דרך נקייה וישרה בהנהגת נתניהו.

אבישי ברוורמן לגלג על נתניהו בכך שאמר שרק הארי פוטר ימגר את העוני תוך שלוש שנים. נתניהו לא קוסם, ודאי לא הארי פוטר אך נדמה כי יש לו יכולת קסומה בכל פעם לעורר תקווה בנושא מסויים ולהגשים אותה.