בארה"ב סומכים יותר על הדמוקרטים בביטחון

פרשת עסקת הנמלים, במסגרתה השתלטה חברה בבעלות ממשלת [[דובאי]] על ניהול שישה נמלים מרכזיים בארה"ב, מסרבת לגווע. השבוע נרשם, לראשונה מאז פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, יתרון לסיעה הדמוקרטית בקונגרס על פני הנשיא בוש, בשאלה "על מי אתם סומכים יותר בתחום הביטחון הלאומי". בנוסף עולה מהסקר, כי 68% מהנשאלים מתנגדים לעסקת הנמלים, לעומת 17% בלבד התומכים בה. הבעיה האמיתית, למעשה, אינה העסקה עצמה אלא העובדה שהממשל התעקש להתעלם מהחוק, המחייב חקירה של 45 יום בכל עסקה בה רוכש גורם הנשלט בידי ממשלה זרה נכס הקשור לביטחון הלאומי.

הבית הלבן ממשיך להשמיע קולות קשוחים בנושא, אבל במקביל מנסה בשקט לרדת מהעץ לאחר שהתברר עד כמה טעה בהערכת התגובה הציבורית לעניין, ועד כמה מסרבים הרפובליקאים בקונגרס להתאבד יחד עם הנשיא, בשנה שבה הם מועמדים לבחירה מחדש והוא לא. במקביל מסתמן שחברת "דובאי פורטס וורלד" עצמה, תבקש מרצונה חקירה של 45 יום, ובכך תספק לממשל סולם נוח לירידה מהעץ.

השבוע נחשף גם, כי הבית הלבן רקח עסקה סודית עם חברת פורטס וורלד, במסגרתו התחייבה החברה לשתף פעולה עם חקירות אמריקאיות עתידיות. עם זאת, פטר הממשל את החברה מהחובה להחזיק עותקים של התיעוד העסקי שלה על אדמת ארה"ב (שם היו חלים עליהם צווי בית משפט אמריקאיים), וכן פטר הממשל את החברה מהחובה להעסיק אזרח אמריקאי כאיש הקשר שלה עם הממשל. שתי הדרישות הללו מוצבות, באורח שגרתי, כלפי חברות זרות הרוכשות מתקנים רגישים מבחינה ביטחונית בארה"ב.

במקביל נחשף השבוע סיפור שיחזיר לקדמת הבמה שערורייה אחרת שפוגעת קשות בממשל – הלא היא פרשת האזנות הסתר. מסתבר שתוכנית מאד שנויה במחלוקת למלחמה בטרור, שנקראה "מודעות מידע טוטאלית", וכללה מעקב עצום ממדים אחרי פרטים אישיים של אזרחים משלל מאגרי מידע, עדיין חיה ונושמת למרות שהקונגרס הורה להפסיק את פעילותה. לפני שנתיים הורה הקונגרס להפסיק את התוכנית, לאחר שפעילי הזכות לפרטיות משני עברי המתרס הפוליטי הזדעקו נגדה. אולם השבוע נחשף בשבועון "נשיונל ג'ורנל" כי התוכנית פשוט הועברה, על תקציביה ותוכניות המחקר שלה, ממשרד ההגנה ל[[סוכנות לביטחון לאומי]] – אותה סוכנות בה השתמש הנשיא כדי לבצע את האזנות הסתר נטולות הצו המשפטי שלו.

ולסיום הפרק הביטחוני, באתר CNN דווח השבוע, כי מעמדו של הגדוד העיראקי היחיד שהוגדר ככשיר לפעולה עצמאית ללא סיוע של כוחות אמריקאים, הורד וכעת הוא מוגדר כזקוק לגיבוי של כוחות אמריקאיים. זה בוודאי לא מסייע לתוכניתו של הנשיא בוש, לפיה "ככל שהכוחות העיראקיים יעמדו ברשות עצמם, אנחנו נתחיל לעזוב" – וזה גם בלי העובדה שעיראק קרובה מאי פעם למלחמת אזרחים, באדיבות הפיגוע בכיפת הזהב של מסגד חסן אל-עסכארי, בעיר סמארה.

ואם חדשות גרועות במישור הביטחוני לא מספיקות לממשל, נעבור לכיס. בנק ארה"ב (הפדרל ריזרב) אומר, כי בין 2001 ל-2004 ירדה ההכנסה הממוצעת למשפחה, לאחר חישוב האינפלציה בכ-2% - לעומת עלייה של 17% (שוב, בחישוב האינפלציה) בשלוש השנים שלפני כן.

ההגנה של לואיס "סקוטר" ליבי, הנאשם בעדות שקר ותצהיר כוזב במסגרת החקירה של חשיפת סוכנת ה-[[CIA]]ואלרי פליים, מנסה להביא לפסילת התובע המיוחד, פטריק פיצג'ראלד, בטענה שמינויו ואופן התנהלותו נוגדים את החוק. מדובר בטענה שכבר נוסתה ב-1998, נגד התובע שחקר את פרשיות הנשיא [[קלינטון]], וזה לא עבד גם אז.

במקביל התקיים ביום שישי דיון בנוגע לדרישת צוות ההגנה של ליבי לקבל אלפי מסמכים, רובם המכריע חסרי כל קשר לתיק עצמו, במה שרבים רואים כניסיון שקוף להטביע את התיק בערימה של ניירת – או לטעון שהנאשם לא זכה להזדמנות להגן על עצמו, אם כצפוי תידחה הבקשה.

ובנוסף לכל אלה, מנסה ההגנה לטעון שליבי לא חשב שעובדת היותה של פליים מועסקת ב-CIA חשובה לצורך הדיפת טענותיו של בעלה נגד ההצדקות של הממשל למלחמה בעיראק. אלא שהטענה הזו נראית תלושה במיוחד, לאור הפגישות הרבות שקיים ליבי עם הבוס שלו, סגן הנשיא [[דיק צ'ייני]], עם גורמים ב-CIA ובמשרד החוץ, ועם העיתונאית ג'ודית' מילר, שעסקו בדיוק בנושא זה.

אפשר היה לחשוב שעם כל-כך הרבה פרשיות בהן שקוע ממשל בוש, כל מה שצריכים הדמוקרטים לעשות הוא לא לרקוד סטפס על דגל ארה"ב בעירום כדי לרשום הישגים נאים בבחירות לקונגרס ול-34 משרות מושל שייערכו בנובמבר. אבל הדמוקרטים מוכיחים שיכולתם לירות לעצמם ברגל לא נופלת מזו של אף אחד אחר, והדוגמא הבולטת היא [[אוהיו]]. קודם הם גייסו את פול האקט, יוצא מלחמת עיראק שכמעט ניצח ב-2004 בבחירות לבית הנבחרים במחוז רפובליקאי מובהק, כדי שירוץ לסנאט. לאחר מכן הם דחקו אותו מהמירוץ "לטובת המפלגה", והאקט נפגע כל-כך עד שסירב להתמודד שוב לבית הנבחרים.

מאז נכשלו הדמוקרטים, שלוש פעמים, לשכנע מועמדים בעלי שם להתמודד נגד חבר בית הנבחרים בוב ניי, המעורב בשחיתויות בפרשת הלוביסט ג'ק אברמוף. לסיום, מועמד המפלגה במחוז השישי של המדינה עלול להיפסל בשל אי כשרות החתימות שהגיש לצורך רישום מועמדותו. וכל זאת במדינה שבה הפסיד [[ג'ון קרי]] במאה אלף קולות בלבד, ושמאז הסתבכו כמעט כל הבכירים הרפובליקאים בה בפרשות שחיתות מכוערות. לפעמים קל להבין למה סמל המפלגה הדמוקרטית הוא חמור.

ולסיום, קצת רכילות על קטטה פומבית מאד שמעלה חיוך על פניהם של אמריקאים. הכל החל כשמלכת מלאכות הבית, מרתה סטיוארט, טענה בראיון שהתוכנית שלה, שהיתה אמורה להיות "גרסה מרוככת" של "המתמחה" של דונלד טראמפ, נכשלה משום שבמקור היא היתה אמורה לפטר את טראמפ בפרק הראשון של תוכניתה, ובכך לרשת את קהל האוהדים שלו. אלא שדונלד, לטענתה, סירב לעזוב.

בתגובה כתב "הדונלד", כפי שהוא מכונה, מכתב פתוח לסטיוארט והביע צער על כך שאינה מסוגלת לקחת אחריות על כישלון תוכניתה. מרתה בכתה ש"המכתב של דונלד היה כל-כך מרושע, עד שהתקשיתי להאמין שידידי הוותיק כתב אותו" דונלד בתגובה: "בטח שהוא היה מרושע. אני הייתי התומך הראשי שלה והיא מאשימה אותי. איזו אידיוטית חושבת שהיא תפטר את האיש עם התוכנית הכי מצליחה בטלוויזיה?"

וזה לא נגמר. מרתה התארחה בתוכנית הרדיו של הבת שלה, והלכלוכים נמשכו ורק ירדו ברמה. אחרי שהתלוננה שטראמפ שלח את מכתבו לתקשורת לפני ששלח אותו אליה, ואמירת הבת אלכסיס כי "איש עסקים נורמלי לא מתנהג כך", התנשאה מרתה, ואמרה כי "טוב, חייבים לזכור שדונלד אינו איש עסקים נורמלי. הוא נולד עם כפית של כסף בפה...", ובתה בתגובה: "או בתחת". הבת המוצלחת לא הסתפקה בכך ועירבה את בתו של טראמפ בסמטוכה: "אני ממש מרחמת על איוואנקה שיש לה כזה תמהוני בתור אבא".

ומוסר ההשכל של כל זה? כמו בכל אופרת סבון: שלפעמים טוב שאנחנו לא הם. עכשיו לכו לקרוע את התחת כדי לגמור את החודש.