ממה אתה פוחד?

בימים האחרונים מזמין אחד הערוצים המרכזיים בטלוויזיה את שלושת המועמדים לראשות הממשלה לעימות זה מול זה לפני מערכת הבחירות. שניים מתוך השלושה מסכימים ברצון ואף הזמינו את השלישי לאותו עימות, אך הוא מסרב. הסירוב הזה בולט לעין על רקע תעמולת הבחירות של מפלגתו, המסתירה אותו והמבליטה אדם שכבר איננו חלק מהזירה הפוליטית. היא גם בולטת על רקע מעשי אדם זה בעבר, מעשים שנויים במחלוקת הנמצאים לכאורה, כנראה, בין התחום האפור לתחום השחור.

מאז הפיכתה של המדיה לתקשורת המונים היא מנוצלת לעריכת אירועים מקוריים ויוצאי דופן, המתרחשים כל תקופת זמן קצובה. במערכת הפוליטית הדבר בא לידי ביטוי בכך שלפני כל מערכת בחירות ברבות ממדינות המערב, בעיקר בארצות הברית אך גם בישראל, נערכים עימותים בין מועמדים של מפלגות מובילות העשויים להיות נשיאים או ראשי ממשלה.

בדרך כלל, בעיצומה של מערכת בחירות, מחכה כל מועמד לעימות מסוג זה על מנת להציג את משנתו הפוליטית, את מעשיו בעבר, את הייחודיות שלו ואת תכנוניו לעתיד (מי ייתן ובעתיד אשתמש בלשון מסוג נקבה שיבטא מועמדויות של נשים למשרות בכירות – בגרמניה זה קרה בשנה שעברה). ההכנות לעימות הן הכנות אינטנסיביות ולמרות שבדרך כלל עימות פוליטי ישיר לא קובע באופן בלעדי את תוצאות הבחירות, יש לו השפעה מסוימת בקרב גורמים מסוימים על אופן ההצבעה. ישנן מדינות בהן מתקיים עימות אחד בלבד וישנן מדינות בהן מתקיימים סדרה של עימותים.

בארצות הברית וברבות ממדינות מערב אירופה קשה למצוא מערכות בחירות בהן לא מתקיימים עימותים בין המועמדים. אמנם, אף חוק לא מחייב קיום עימות שכזה אך נוצרה מעיין נורמה הקיימת כבר עשרות שנים.

גם במערכת הפוליטית במדינת ישראל התקיימו מספר עימותים בין מועמדים לראשות ממשלה. למי שמעורב או מתעניין במערכת הפוליטית קשה לשכוח את העימות המעניין בין בנימין נתניהו לשמעון פרס, שיש הטוענים שהיה אחד מהגורמים שהכריעו את הכף לניצחון נתניהו בבחירות 1996. שלוש שנים מאוחר יותר זכינו לצפות בעימות מרתק לא פחות, בין אותו נתניהו לבין יצחק מרדכי, שהיה בין הסוללים את הדרך לניצחונו של אהוד ברק, לאחר שהצליח לאתגר בעימות את נתניהו כשאמר לו "ביבי, תסתכל לי בעיניים" והצליח לערער את אמינותו שכבר הייתה נתונה בסימן שאלה קשה.

גם במערכת בחירות זו היינו מצפים שיתקיים עימות בין שלושת המועמדים המובילים לראשות הממשלה. נכון שלפני כל מערכת בחירות עולה הטענה, כי "זו מערכת הבחירות החשובה ביותר מאז ומעולם" אך הפעם, אם מערכת בחירות זו היא לא מהחשובות ביותר מאז ומעולם הרי שהיא חשובה כשלעצמה משום שישנה ציפייה שהפעם המדינאים שייבחרו יקבעו את גבולותיה הסופיים של מדינת ישראל, יעצבו מערכת כלכלית ברורה יותר מבעבר והפעם ישנה הזדמנות אמיתית לקדם את כינון החוקה לישראל, עליה עבדו מאות שעות בועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת.

שניים מהמועמדים במערכת בחירות זו, בנימין נתניהו ועמיר פרץ, קוראים לקיום עימות שכזה מייד, בעוד המועמד השלישי, אהוד אולמרט, שהוא גם במקרה ראש הממשלה בפועל מסרב, כאמור, בעקשנות.

הסירוב הזה מעוררת תהיות רבות : מה יש לאולמרט להסתיר? האם דעותיו לא מגובשות מספיק? הוא אינו יכול לענות על שאלות אלמנטריות העולות לאור מערכת בחירות זו? הדבר תמוה במיוחד משום שאולמרט תמיד היה נכון להתעמת מול יריביו. הוא אשף תקשורת רהוט וענייני, אם כי גם קצת וולגרי. רק לפני שנה וחצי לערך קיים עימות פומבי מול בנימין בגין בנושא "ההתנתקות".
אולמרט חושש להתעמת מול נתניהו ופרץ משום שיש סיכוי אמיתי שיובס. לדבר יש קשר בלתי נמנע לכך שבמערכת הבחירות הזו מובילי הקמפיין של "קדימה" מחביאים אותו משום שהוא בעייתי. בימים האחרונים, בעיקר לאחר פרסום הכתבה בעיתון "הארץ", יש להניח שיועציו ישתמשו בטיעון התפל והמגוחך ש"אהוד אולמרט עוסק בניהול המדינה ואין לו זמן להתעסק בשטויות". אם יש לו זמן להקדיש שלוש שעות לפגישה עם עסקנים סוג ג' שהיו בעבר חברי מרכז הליכוד, השחירו את שמו ועברו ל"קדימה", וודאי יש לו זמן להגיע לעימות מסוג שכזה. מה גם ש"הסורים לא על הגדרות", לא מתוכננת תקיפת הכור האיראני ונשיא ארצות הברית עוד לא הגיע לכאן. בסך הכל לכל היותר שלוש שעות שייקחו מזמנו.