רחוק מהעין, רחוק מהלב, רחוק מהקלפי

אחרי ימים ארוכים שנעדר מביתו, נמצאה גופתו של אילן חלימי ז"ל על מסילת הרכבת מדרום לפריס. התברר כי עבר התעללות קשה שאותותיה הותירו על גופו סימנים קשים של כוויות וחתכים. אילן חלימי ז"ל, יהודי צרפתי בן 23, עסק במכירת טלפונים ניידים ברובע ה-11 בעיר. ב-21 בינואר נחטף ממקום עבודתו, לאחר שפותה על ידי צעירה שהתחזתה למחזרת אחריו. היא הגיעה לחנות בה עבד, הם החליפו בינהם מספרי טלפון ולאחר כמה שיחות – נפגשו בפרבר מדרום לפריס ומשם נחטף.

היה זה בינואר השנה. שלושה שבועות הוחזק על ידי חוטפיו בתנאים קשים, בבית בפרברי הבירה הצרפתית. בתוך כך הם ניהלו משא ומתן, משולב בצילומים קשים, ששיגרו לבני המשפחה. החוטפים דרשו, בתמורה לשחרור, כופר כספי של 450,000 יורו.

חלימי ז"ל, למרות הדימוי העשיר שיש ליהודי הגולה הצרפתית, לא היה בן למשפחה אמידה. להוריו, שחיים בנפרד, לא היה את הסכום הנתבע על מנת להתחיל ולנהל מו"מ עם החוטפים. משבושש הכופר להגיע לידי החוטפים הם ניתקו קשר עם המשפחה ורצחו את חלימי. הצעירה המפתה הייתה גם זו שהסגירה עצמה לידי המשטרה וחשפה את זהות ראש הכנופיה: מוסלמי ממוצא אפריקאי בשם יוסוף פאפונה, שנמצא כעת בחוף השנהב. מכאן ועד חשיפת הכנופיה כולה – הדרך הייתה קצרה. מה שבכל זאת ארך זמן נגע בקביעת מניעי הרצח.
בתחילה ניסו רשויות החוק בצרפת לטעון שאין מדובר באירוע על רקע אנטישמי. עם חשיפת הפרטים הנוגעים למקרה וזהות החשודים, מהר מאד יישרו שם קו והודו: ככל הנראה המניעים לרצח אילן חלימי הם היותו של הנרצח יהודי.

אין זה סוד שממשלות צרפת, מכל צד של המפה הפוליטית, הבחינו בין יחסם ליהודים ויחסם לישראל. עם השנים הפער שבין היחס לישראל בנושאים כמו התנחלויות ויחס לפלסטינים בשטחים לבין היחס ליהודים – היה משמעותי וחילחל בעם. הביטוי בפועל היה, כי תתאפשר ביקורת על סוגיות כמו התנחלויות. עם זאת לא היה מקום להתנהגות לא נאותה כלפי יהודי צרפת – מעצם היותם יהודים. אך הדברים מחלחלים אם אין הם מגובים באמירה ברורה של מקבלי ההחלטות וחינוך מכוון ומקוון של בני הדור הצעיר.

בינתיים המשטרה הכריזה, לאחר ימים ארוכים של מצגים לא ברורים הנוגעים במניע לרצח, כי קיים בכל זאת קשר בין הרצח והיותו של הנרצח יהודי. למאשרי עובדה זו הצטרפו ראש ממשלת צרפת ושרים בכירים.

מה שמפתיע – ואולי לא כל כך – היא העובדה שבארץ קיבל הנושא כיסוי, אך לא תפס כותרות ראשיות. מוזרה גם העובדה שלא שמענו התייחסות של ממש ממקבלי ההחלטות במדינה לרצח יהודי, רק משום היותו יהודי, בצרפת. לא שמענו קול קורא בנדון הן מאלו התופסים את ספסלי האופוזיציה ולא מכיוון הקואליציה.

מה לעשות? כולם עסוקים, עושים ימים כלילות במסע בחירות מתיש ברחבי הארץ, הגלובוס ואצל השכנים במזרח התיכון. האם באמת קהו חושי השלטון והאם יש ממש בכך שאין להם את פסק הזמן להתייחס – ולו במילה – לאנטישמיות, רצח ומה שבינהם? הרי לא חסרים אצלנו שרים שאחראים לנושא, אחרים שנוגעים בדבר ומ"מ ראש ממשלה שעסוק בענייני המדינה והבית.

מה יש לנו בינתיים? צעיר יהודי שנרצח, הרקע: היותו יהודי דהיינו: רקע אנטישמי. אולי אחרי קריאת עיתוני סופשבוע, אחד מעוזרי השרים או הח"כים יניח על שולחנו של הבוס את אוסף קטעי העיתונות בנושא ויציע לו לצאת עם תגובה לתקשורת. הייתי גם מצפה שנציג רשמי, משלנו, יצא כבר ביום ראשון בבקר לעצרת הזיכרון לאילן חלימי ז"ל שתתקיים ביום א' בפריס. בדרך לטיסה בחזרה לישראל, כדי שיבקר גם בבית המשפחה. לגלות סולידריות מצד העם היושב בציון, עם האסון שפקד אותם.

אולי תימצא גם המפלגה שתצרף למצעה לצד המאבק בעוני, התייחסות לתופעות כמו אלו שבגינן נרצח חלימי. יש גם מקום שארגוני הסטודנטים, למרות שהם בעיצומן של בחינות, יארגנו הפגנת הזדהות מול שגרירות צרפת ויצטרפו למאבק כולל באנטישמיות.

ולצרפתים: ככל הנראה שקיים קשר בין ההתפרצויות האנטישמיות בצרפת לבין עמדת צרפת בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לכן הוציאו מהמגירה תכניות לימוד והסברה לבתי ספר ולכל שדרת הציבור והאוכלוסייה, לפיהם המיעוטים: יהודים ובני דתות וגזעים אחרים הם שווי זכויות ועומדים בכל רזי השוויון והשוויוניות.

ולסוף, הואיל וגם כאן לא מובטחת ליהודי הגולה רגיעה ורוגע ומכיוון שמלחמת הקיום היומיומית בארץ הקודש קשה, אני לא קוראת לכם להגיע לכאן בהמוניכם. זו צריכה להיות החלטה שלכם באיזה 'שקט' כדאי לכם לחיות. בכל מצב ומקרה, אנחנו פה מחכים לכם.