השד העדתי
הבעיה העיקרית עם השד הזה היא, שלא כל כך ברור אם הוא טוב הוא רע לעמיר פרץ. מצד אחד, יו"ר ממוצא צפון אפריקאי (ולא, הוא לא יו"ר העבודה המזרחי הראשון. פואד בן אליעזר לא נולד בוורשה) יכול לגנוב לא מעט קולות לליכוד, במיוחד בעיירות הפיתוח. מצד שני, אסור לפסול על הסף את התרחיש, שיש עוד כמה בוחרים שנחרדים מהמחשבה על ראש ממשלה שאוהב לאכול קוסקוס בשישי.
ובכל זאת חייבים לשאול שאלה קשה למה כל מי שתוקף את פרץ על עמדותיו או מטיל ספק בכישוריו, מקוטלג מיד כשונא מרוקאים עם חיבה למיכלי ריסוס של די.די.טי?
שחיתות
זה לא יפה להגיד ואפילו מאכזב לשמוע, אבל אנחנו אוהבים את הפוליטיקאים שלנו קצת מושחתים. במדינה שבא הפחד הכי גדול הוא "לצאת פראייר", אנחנו רוצים את נבחרי הציבור תחמנים שלא נתפסים. מבלי לזלזל חס וחלילה במבקר המדינה או ביועץ המשפטי לממשלה, מי אתם הייתם רוצים שייצג אתכם במו"מ עם הפלסטינאים פוליטיקאי קומבינטור חלקלק או אביר איכות השלטון?
שידורי התעמולה בטלוויזיה
קשה להבין מדוע המפלגות עדיין משקיעות מיליונים בקמפיינים טלוויזיוניים, שיעילותם מוטלת בספק. פעם, שהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה, תשדירי התעמולה היו אטרקציה מטורפת. היום מדובר בקאלט נטו שמעניק הרבה עבודה לתעשיית הטלוויזיה והפרסום אבל מעט תוצאות אמיתיות בקלפי.
המצע הכלכלי
יום לימודים ארוך, הגדלת סל התרופות, השכלה גבוהה חינם, מענקי דיור הפריפריה, הגדלת שכר מינימום, ביטול קיצוץ בקצבאות, צמצום אבטלה, חוק פנסיה חובה, חיסול העוני בשלוש שנים, הורדת מיסים, הגדלת הצמיחה, מפעל הזנה, מעונות יום חינם, הפרטה, הלאמה ועוד השד יודע מה.
אבל גם בסוגיה הזו נדרשת שאלה, מי יממן את הפנטזיות של המומחים לכלכלה נכונה? ניחשתם נכון, כולנו.
סיסמת הבחירות של עמיר פרץ
"נלחמים בטרור, מנצחים את העוני"? אולי אם תלחמו בעוני ותנצחו את הטרור תקבלו בסקרים קצת יותר מעשרים מנדטים...
*הכותב הוא עורך מהדורת "חדשות "HOT בדרום