שאפו על הבלורית ה-מ-ד-ה-י-מ-ה

בדיוק שאלתי את עצמי לפני כמה חודשים, מה הולך עם דן תורג'מן? נעלם לגמרי הבנאדם. מדורי הרכילות הקיאו אותו החוצה מחוסר עניין לציבור, הקולנוע הישראלי נמצא עמוק בתוך החריץ של האסלה, הטלוויזיה פתוחה רק לתוכניות מקור בכיכובו של אלון אבוטבול. והתיאטרון? עדר של יוצרים שהדבר היחיד שהם מצליחים להכניס לעיתון הוא הסכסוכים ביניהם.

מה יעשה דן? (שופופו על ה"דן". איזו ארומה פורמלית יש לשם הזה. כמו חותמת בתחתית נייר מכתבים ממשרד ראש הממשלה..מזכיר הממשלה, מר דן תורג'מן). לאן ילך דן? ושמישהו יגיד לי מתי מתכננים את הגרסה הישראלית ל"אוניית הקרב פטיומקין", כדי שלדן יהיה תפקיד בגודל המתאים לו?

אמא שלי, תודה ששאלתם, מאוד מרוצה מדן. "הוא פיין". היא אומרת. פיין. כן, זה נכון. כמו סלאמי משובח, כך גם דן – אם מאחסנים בטמפרטורה הנכונה, הרחק מידם הארוכה של הטחב והלחות, תקבלו פיין סלאמי. פיין דן סלאמי. שכנה שלי, תודה ששאלתם, מאוד מרוצה מדן. "הוא הורס". היא אומרת. לא, לא כמו ווסלי סנייפס ב"דמולישן מאן". הורס, יותר בכיוון של, "דן, אתה פשוט הורס אותי". או "דן, אתה פשוט נראה הורס". או, "דן, הפן הזה פשוט הורס. זה אמיתי או קלקר?" או, "דן, הורס אותי לדעת, מה סוד הצבע השחור העז של השיער שלך? מה הסוד שלך, של אלי אוחנה ושל חיים יבין לשיער מלא, רך למגע, נוצץ ומבריק, חף מקשקשים?" זה פשוט הורס אותי. דן.

גיסתי, תודה ששאלתם, לא בטוחה מאין היא מכירה את דן. "דן תורג'מן. השחקן קולנוע. כן, בטח. אני מכירה. שיחק ב'אש צולבת'". כן, בטח, גם בסרט הזה על הערבי שמתאהב ביהודיה. אה, זה "אש צולבת?" אה, כן, דן תורג'מן, שיחק ב"לא שם זין". לא? אז מי שיחק שם? איצ'ה זוהר? מי זה איצ'ה זוהר?" זה כמו דן, אבל בקטן. אני, תודה ששאלתם, דווקא מאוד מבסוט בשביל דן. "בסופה של הדרך", מלמד אותנו חכם גושו – הגורו הרומני הפרטי שלי – "נמצא הסוף". ואם מותר להוסיף מעט רוטב לממליגה, אז גם, "כל סוף הוא התחלה חדשה. של משהו שנגמר". בכל אחד מאתנו מסתתר דן הגיגן.

היום דן לא צריך להתנצל בפני אף אחד על הבלורית ה מ ד ה י מ ה. "כשיש לך את זה", מוסיף גושו, "יש לך את זה גם בשיער". וואוו! דן הוא היום, ואת זה מספרים המספרים, כוכב הטלוויזיה מספר אחד בארץ. הוא השחקן המוביל בסדרה המובילה של הערוץ המוביל בשיטת השידור המובילה ולעזאזל עם זה שב"כסף קטלני" היה לנו את סנדי בר, וב"רמת אביב ג'" הפציעה יעלי בשמי חיינו. אנחנו לא צריכים שדיים מושלמים מתפקעים בתוך בגד ים גדעון אוברזון. לנו יש את דן. המקור. שרמנטי, רומנטי, מריח טוב, מסורק לעילא. והמשחק? אותנטי, תודה ששאלתם. "אם אתה אמיתי", מסיים גושו את כתביו, "אנשים לא יקראו לך שקרן. בחיים. אבל בחיים".

ודן, חברים וחברות, הוא לא דן שקרן. הוא מלך העולם, עד למתקפת הפוקימון הבאה, השעשועון החדש של ארז טל או שובו של דודו ללב העניין. התהילה, בכל מקרה, היא דבר חולף. אבל בינתיים, תעשה עלינו סיבוב, דן. בכבוד!