אל תקנאו במפלגות הקטנות. מערכת בחירות היא משחק של גדולים. אהוד אולמרט מעניין הרבה יותר מאהוד רצאבי, העניין התקשורתי בבנימין נתניהו קצת יותר גדול מההתעניינות שמגלה העיתונות באברהם פורז, ועמיר פרץ זוכה להרבה יותר חשיפה תקשורתית מזו שזוכים לה יוסי ביילין ואביגדור ליברמן.
מה עושים הקטנים, שמרגישים אבודים? שתי אפשרויות: או פרובוקציות או כסף. כדי שהמפלגות הקטנות יצליחו לשכנע להצביע עבורן, הן צריכות תשומת לב. הן צריכות שמישהו יספור אותן. זו בעצם המטרה: תספרו אותנו.
הקמפיין של מרצ: "שמאלנים מניאקים" נראה לרוב הפרשנים הזוי. אבל הוא לא היה אידיוטי כמו שאמרו כולם. למה? כי כולם התייחסו אליו. לא משנה שהקמפיין קיבל מבול של זלזול והרמות גבה. העיקר שהוא זכה לתשומת לב. הקמפיין הזה צרח "שימו אלינו לב. לא הלכנו לשום מקום, גם אנחנו משחקים כאן".
לא צריך להיות חוזה עתידות כדי לצפות שגם האיחוד-הלאומי-מפד"ל וגם ליברמן ישתמשו באותם כלים: פרובוקציה, מהלכים קיצוניים, וביטויים בוטים. הכל כדי להיכנס למגרש המשחקים של הגדולים. הקטנות יותר (ועניות יותר) יעשו את זה בוטה עוד יותר, למשל, עלה ירוק והירוקים. תסמכו גם על מרזל: אין לו כסף אבל הוא יצירתי. אפילו רשימת הגימלאים תהיה מוכרחה "להביא אותה אחרת". אם לא, היא נידונה להתעלמות גמורה.
שינוי בקמפיין
עד כאן אין חדש. כך זה היה תמיד, ורק כך צריך לקרוא את הקמפיינים של המפלגות הקטנות. אבל, כאמור, יש עוד דרך: כסף. וכסף יש ברוב המקרים לגדולים. על פי חוק, המדינה מעניקה מימון מפלגות לפי הגודל היחסי של המפלגות בכנסת היוצאת. הגדולים מקבלים מהמדינה הרבה והקטנים מקבלים מעט. מנציחים ומקבעים את המצב הקיים.
האירועים בשינוי יוצרים הזדמנות לצפות בקמפיין מסוג אחר: קמפיין של כסף. במקום פרובוקציה טירוף של שילוט חוצות. במקום קמפיין שלילי נגד היריב שופכים מודעות בעיתונות בלי לדפוק חשבון. שינוי הישנה השאירה ירושה הגונה. המפלגה קיבלה במשך ארבע השנים האחרונות מימון מפלגות חודשי בהיקפים מרשימים. למפלגה היו הוצאות מצומצמות למדי בתקופה זו. אברהם פורז שהיה גזבר המפלגה השאיר ירושת עתק. מיליונים. אבל פורז וחבריו פרשו משינוי והשאירו, למרבה האירוניה, את רוב הירושה למתחרים שלהם: אנשי שינוי שהדיחו אותם.
בשלב הנוכחי מעט מאד אזרחים יודעים מיהו אהוד רצאבי. אבל עם כמות הכסף שהשאיר פורז לאנשי שינוי כולכם תדעו עד הבחירות שרצאבי, חבר כנסת בכנסת הנוכחית, הוא מנהיגם החדש של הנשארים בשינוי. עם הכסף שנשאר שם, אנחנו נדע אפילו את שמו של מי שנבחר לעמוד בראשות שינוי (וזה לא רצאבי).
פליטי שינוי רצים לבחירות ברשימה בשם חץ. המשימה העיקרית של חץ היא ליצור מודעות לעובדה פשוטה: שהם רצים לכנסת. נראה פשוט? ממש-ממש לא. האזרח הסביר לא יודע על זה. ואם הוא יודע, זו איננה ידיעה "חזקה". בחלוקת הירושה של שינוי פורז לא יצא פראייר. נשאר די הרבה גם לו ולחבריו בחץ. הם ישפכו כסף עד הגרוש האחרון. יש שם הרבה, והמשימה היא לצרוח מעל כל לוח מודעות, עיתון וצומת: 'אנחנו כאן. גם אנחנו במשחק, אל תשכחו אותנו". לא חשוב מה יהיה הטקסט של המודעות בעיתון או הקמפיינים באינטרנט.חשוב להיראות, ולקוות שיווצרו זיכרון ומודעות.
האם הקמפיינים של הקטנים פרובוקציה או כסף גם משכנעים להצביע עבורן? מעט, מעט מאד. בקמפיין בחירות, שהוא קצר מטבעו, לא משכנעים בוחרים לשנות עמדות. קמפיין של הקטנים נועד בעיקר להודיע: אנחנו במשחק. הסיכויים להצליח בקמפיין כזה קלושים. זה בכל זאת משחק של גדולים. 80 מנדטים ילכו לשלוש המפלגות הגדולות. עוד כ-30 מנדטים משוריינים: ש"ס, אגודת ישראל, מרצ והמפלגות הערביות. נשאר מעט מאד להיאבק עליו.