הגם את, שלי?

כמה זמן לקח לשלי יחימוביץ' לחצות את הקוים? זה עדיין בחזקת נעלם. כמה זמן לקח לה "להאשים את התקשורת"? זה כבר ברור לחלוטין. מייד.

אתמול הופיעה יחימוביץ יחד עם גלעד ארדן בכנס הפתיחה של המכללה החברתית כלכלית, והשניים התעמתו על נושא העוני בישראל. ח"כ גלעד ארדן אמר, כי הליכוד ינהיג מס הכנסה שלילי ויוסיף 700 שקלים לכל עובד שלא יגיע לשכר מינימום. הליכוד, אמר ארדן, ידאג לסבסוד התחבורה הציבורית ב-30% כחלק מהמאבק לחיסול העוני שיתפוס תאוצה בארבע השנים הבאות.

אפשר להסכים עם ארדן או לא, אפשר לחבב אותו או לא, אבל אי אפשר לומר שהוא תוקפני, או לא ענייני. או-אז מצטרפת שלי יחימוביץ' לדיון. עוד לפני הבחירות, ועל בסיס הסקרים בלבד, היא כבר מתנהלת כמו האנדרדוג: מפלגת 'קדימה', טוענת יחימוביץ', כובשת את השלטון בצורה לא דמוקרטית ובעזרה פעילה של העיתונות: "קדימה הינה קבוצה של אנשים שאין ביניהם שום קשר אידיאולוגי, שלא עונים לשום שאלה עניינית לגבי מדיניות עתידית – ושנראה כאילו התקשורת כבר מכינה להם את כיסא השלטון בלי שיתנו את התשובות לשאלות הבסיסיות ביותר", אמרה יחימוביץ' ושוב, כמו גדולים ממנה בעבר בעתיד ובהווה, האשימה את התקשורת.

יש להניח שהתקשורת התרגלה כבר למעמדה כשעיר לעזאזל, אבל לשמוע את ההאשמה הזאת מפי מי שעד לפני רגע היתה מלכה בממלכה הזו, זה כבר אומר דרשני. זה כבר אומר שהמעבר המהיר של יחימוביץ' מצד אחד של המתרס אל צידו השני, לא יכול היה להיות מעבר "חלק" ואולי לכן אסור שיהיו כמותו ויש לבקר את הקלות הבלתי נסבלת של חציית הקווים.

ואם כבר עברת, גברתי, ואם כבר חצית, קצת צניעות. קצת כבוד לבאר שממימיה שתית שנים רבות. אחרי הכל, יש סיכוי סביר שתצטרכי לחזור אל בורות המים הללו, ועוד מהר מן הצפוי.