ממתי מילה זו מילה?

עמישראל התרגל לכך שלא צריך לדאוג ממה שאומרים הפוליטיקאים, או לשים לב למה שהם מבטיחים מעל שלטי ענק. בכל זאת, הם יאמרו הכל ושום דבר בכדי לזכות בכיסא המיוחל. נוח לעמישראל עם פוליטיקאים כאלה. הוא לא צריך לדאוג שיעשו משהו פזיז, חשוב או משמעותי, לכאן או לכאן. נוח לעמישראל להאמין שהוא מצביע אידיאולוגית, שהוא חברתי, לאומי, פציפיסטי, חזק, רוצה חוקה, רוצה שלום ורוצה ביטחון, רוצה ורוצה ורוצה.

כך אנו מצביעים עבור מועמד שמבטיח לנו כי הוא כל מה שאנו רוצים להאמין שאנחנו, כשאנו בעצם יודעים שהוא לא. פוליטיקאי שמדבר על שלום, אך הוא רק מדבר, אז זה בסדר. אחד שמבטיח מלחמה בעוני, ושכר מינימום מקסימלי, אבל הוא לא יקיים, אז זה בסדר. אחר שמבטיח לנו סוף לסכסוך אם רק נקרא למפת הדרכים יוזמת ז'נבה, אבל הוא רק מבלבל במוח, אז זה בסדר. כולם מגרגרים לנו חברתית שוטפת, כאילו הם לפחות הפנתרים השחורים, אבל אלו רק דיבורים, אז זה בסדר.

כיוון שבסופו של דבר, ישנם אילוצים קואליציונים, הצד האחר אינו פרטנר, כיוון שהכל תלוי בנו, שהכדור במגרש הפלסטיני, שצריכים את החרדים בממשלה, שיש לחץ בינלאומי, שאסור להבליג, שחייבים להבליג, שחייבים לשמור על מסגרת התקציב, כיוון שאסור לקצץ מתקציב הביטחון; ושלל תירוצים, נכונים יותר, נכונים פחות, אשר מרוקנים מתוכן הבטחות וסיסמאות שלא הייתה לאף פוליטיקאי כוונה למלאן עוד ברגע היוולדן.

בגלל זה אביגדור ליברמן תמיד קצת הפחיד אותי, כי הוא מתכוון למה שהוא אומר; אני כבר לא מפחד. כשליברמן אומר שהוא ילחם בפשע, אין שטן קטן על הכתף שלו שלוחש לו שזה המשרד בו יתגשמו כל מאוויו הפוליטיים. הוא באמת מעוניין בתיק ביטחון הפנים כדי להלחם בפשע ולא בכדי למנות מקורבים. הוא לא יסתפק ביציאה בהצהרות בנושאים ביטחוניים כי יש לזה "סקסאפיל", הוא יקרא אליו את מפכ"ל המשטרה ויאמר לו שהוא מצפה שהחיסולים הבאים בעולם התחתון יתבצעו בכלא, ולא ברחוב; שהדבר הבא שגנבי האנדרטאות ומכסי הביוב ינסו להתיך, יהיו סורגי בית הסוהר; שהחלטות בית המשפט לגבי גזל הקרקעות בנגב, דמי החסות, והבנייה הבלתי חוקית ייאכפו, כי בשביל זה משלמים לשוטרים משכורת. שהפחד של המשטרה והימנעותה מלרדוף אחר גורמים עבריינים "כבדים" הינם נושאים שיועברו למחלקת חקירות שוטרים מעתה ואילך. שהשוטרים מייצגים את החוק ואינם מעליו, לפיכך חסל סדר חנייה כפולה של ניידת ליד דוכן פלאפל, עקיפה מימין, אי איתות ונסיעה מעל המהירות המותרת שלא בעת מרדף (נו, גם לי מותר לחלום).

ליברמן מפחיד, כי ליברמן רוצה לשנות דברים, וכשזה מגיע למעשה - שינוי מפחיד אותנו. לא שמי יודע מה טוב עכשיו, אבל כבר היה רע יותר, אז מדוע לשנות? בואו נתנהל לנו כמנהגינו בקודש ונצביע למי שמבטיח הכי הרבה, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר הוא יבצע הכי פחות, ואנחנו בעצם רק רוצים לעבור את הארבע שנים הבאות בשלום יחסי. הרי הילד שלנו לא ישתמש בסמים, הוא ילד טוב. והילדה לא תיפגע בכניסה למסעדה מטיל לאו שנועד לחסל איש עולם תחתון, היא בקושי הולכת למסעדות. ואנחנו לא גרים בנגב, אז אנו לא צריכים לשלם דמי חסות או לדאוג שהבית ייפרץ. פשע, מה זה נוגע לנו בכלל? בין זכויות העובדים להתנתקות, בין איראן לחמאסטן, בין אי השיוויון לבין הצמיחה הכלכלית, לא נותר הרבה מקום לשום דבר אחר.

ככל שנמשיך לטמון את ראשנו בחול כך יחמיר המצב. כבר איננו "אור לגויים". הפשע והשחיתות רווחים בכל חלקה טובה בארץ בארץ, מהכנסת ובתי המשפט עד לאחרון סוחרי הסמים. אינני יודע היכן יימצא עצמו ליברמן לאחר הבחירות. אמנם המצע המדיני שלו ותפישתו בנושאי דת מדינה אינם מהווים מכשול להכללת ישראל ביתנו בכל קואלצייה עתידית, אך יהיה מגוחך לחלק תיקים כבר עתה. דבר אחד כן ברור לי, ליברמן מתכוון למה שהוא אומר, וראש הממשלה הבא של מדינת ישראל יוכל לעשות שימוש בג'וליאני ישראלי שינקה את רחובות ישראל מפשע.

אז נכון שהוא מדבר עם מבטא רוסי, ונכון שממבט ראשון הוא נראה יותר כמו דורמן במועדון מאשר פוליטיקאי; אבל מי בכלל רוצה פוליטיקאי? בין שלל ההצהרות של המפלגות השונות ניתן לראות שכולן מבטיחות לא לקיים, פחות או יותר, את אותם הדברים, רק עם יועצי בחירות ואסטרטגים שונים. אך כשליברמן מבטיח לפעול למען חוסנה של מערכת החוק והשמירה עליו –אני מאמין לו; עד עתה תפסנו את ליברמן כאדם החלטי מדי, כשאנו לא ידענו מה להחליט; אידיאולוגי מדיי, כלדידינו אידיאולוגיה היא משנית, לעומת הרצון להישאר בחיים; ומפחיד מדיי, כי ליברמן מתכוון למה שהוא אומר - אני אומר, שהגיע תור הפושעים לפחד.