הבלוג של נימרוד לב

הדיקטטורה כבר כאן. גם העיתונאים כבר מתחילים לחוות אותה ולדווח. אל רונן אידלמן, עורך אתר האינטרנט "מארב", הגיע מידע ממקור כלשהו. על פי חוקי האתיקה העיתונאית, אסור לאידלמן לחשוף מיהו אותו מקור. למרות זאת פרצה המשטרה לביתו, החרימה את מחשבו, וכשהביע את מחאתו על מעשים אלה, הנוגדים את חוקי הדמוקרטיה, ענו לו השוטרים, על פי עדותו, שיש כבר יותר מדי דמוקרטיה במדינה הזאת. רמי סעדי, מורה ערבי מירושלים, הופתע לגלות השבוע ששוטרי יס"מ חמושים הקיפו אותו כששב לביתו, ועל פי דבריו, היכו אותו מכות רצח, לקחו את תעודת הזהות שלו ונעלמו.

זו התוצאה של שתיקת התקשורת והציבור כולו, כשאותן אלימות, אלות ומכות הופנו כלפי המתנחלים בגוש קטיף והחריפו באירועי עמונה. כשאלימות חסרת פרופורציות מופנית כלפי ציבור אחד ועוברת בשקט, כל ציבור יכול להיות הבא בתור. זו המדיניות של קדימה, זה מה שהנחיל לנו שלטון שרון בשנים האחרונות, את יסודות הדיקטטורה. ואם לשרון עוד היה לפחות כיוון שהוא האמין בו, הרי שליורשיו בקדימה אין כל כיוון או אידיאולוגיה מעבר לשחיתות, שררה וכוח.

העובדה שראובן אדלר, פרסומאי הקמפיין של קדימה, עדיין שומר על חברותו במרכז הליכוד מצביעה על חוסר המוסריות ועל העקרונות הבסיסיים שעליהם בנויה קדימה: תככנות והיעדר ערכים. בייחוד בולט חסרונם של זכויות הפרט והאזרח באשר הוא. אז מה יש לנו כאן? יותר מדי דמוקרטיה או יותר מדי דיקטטורה? תזכרו: כשנותנים לדיקטטורה פתח היא נכנסת, משתוללת ומשתלטת על הכל. כך צעד אחרי צעד קדימה מרגילה אתכם לדיקטטורה.

כל כך הרגילו אותנו בשנים האחרונות ל"תוכניות ריאליטי", שכבר אבדה לציבור האבחנה מתי לא מדובר בעוד פרק של סדרה שמתרחשת רק שם, בטלוויזיה. הבחירות הפעם אינן דומות לשום בחירות שהכרנו, ומימוש זכות הבחירה חשוב יותר מאי פעם. הפעם לא בוחרים ב-SMS עוד כוכב נולד, כוכב רוקד או "שגריר", אלא את המציאות שבה אנחנו רוצים לחיות. השיקולים לבחירת מי שינהיג ויעביר אותנו את המסלול הקשה שמצפה לכולנו בשנים הקרובות, צריכים להיות עמוקים ומנומקים הרבה יותר מאשר אותה הבחירה שנעשית על פי רדידותה של יח"צנות.

דווקא ברגע קריטי זה של בחירה אין אוירה אמיתית של בחירות. העם נשאר אדיש, בדיוק כפי שהוא אדיש ל"כוכב נולד". רק שהפעם זו לא תוכנית בידור: הפעם חשוב לבדוק טוב-טוב מה מסתתר מתחת לסיסמאות של אותם אנשי מכירות. צו השעה הוא לבדוק כל מועמד, לבדוק מיהו ומהם הכישורים המוכחים שלו, ולבחון את המועמדים באותו אופן, שבו הייתם בוחרים את הרופא הכי טוב לנתח אתכם. בואו נודה בזה: אנחנו עם חולה. כחברה הרחקנו לכת, אנחנו בסטייה נוראית, וחייבים לחזור למסלול. למי יש את תכנית ההבראה הטובה ביותר?

מהמקום הכי אובייקטיבי ולא פוליטי אני סומך על נתניהו. בשבילי נתניהו, מעבר לקמפיינים ולסיסמאות, הוא יותר מאשר "חזק מול החמאס". נתניהו בתפקידו כשר אוצר הבריא לנו את הכלכלה. מצד שני, אני כן רואה את סיסמת החמאס כתזכורת חשובה לעם היושב בביתו, ואינו מודע לסכנה הקיומית שעומדת בפתח. זו המציאות רבותיי, ואין עליה ויכוח. כולם תמימי דעים בנוגע למציאות הבטחונית והמדינית שנתניהו כבר מזמן מזהיר מפניה: שאין לנו פרטנר לשלום. אין לנו שלום, זו עובדה. ולא התקרבנו לשלום, גם זו עובדה. אפילו אבי דיכטר מגיע סוף-סוף למסקנה שאמנת החמאס היא כמו "מיין קאמפף". אבל זה מגיע באיחור. החמאס עלה לשלטון בעזרתכם האדיבה, ורק עכשיו העביר לו אולמרט 250 מיליון שקלים. זו לא הפחדה, אלא תזכורת.

כשאמא אומרת לילד שלה לא לשים יד באש היא לא מפחידה אותו, אלא מיידעת אותו על התוצאות. כן, מעבר לסיסמאות אני מעדיף מנהיג שרואה דברים מראש ומתכונן, ולא מופתע מעליית החמאס כפי שאנשי קדימה, ואולמרט בראשם, מופתעים. נתניהו הוא מנהיג בעל ניסיון, קבלות ושבחים בינלאומיים על הישגיו בשיקום הכלכלה, ובזכות העובדה שהוא מילא את הקופה עבורנו, קדימה יכולה עכשיו להיות נדיבה במתן "שוחד בחירות". אנשי קדימה מפזרים כעת כספים בחוסר אחריות, למשל לעיריות שתומכות בהם: רק השבוע הועברו 14 מיליון שקלים לעיריית ערד שראשיה עברו לקדימה, כאילו שהכסף של משלם המסים גדל על העצים. כלכלית אנחנו בבוץ. ההתנתקות ועמונה עלו לנו הון, ורק עיוור לא רואה שאנחנו נכנסים לתקופה קשה. נתניהו ידע מאיפה להביא כספים לקופת המדינה, ובקדימה יודעים רק איך לבזבז אותם. אתם תראו שאחרי הבחירות אנחנו נישאר עם קופה ריקה. אי אפשר לייצר יש מאין.

בשנים הקשות שכבר ברור שמחכות לנו אני באמת ובתמים ומכל הלב סומך רק על איש אחד. כי מעבר להישרדות הבטחונית אנחנו חייבים גם לשרוד כלכלית. רק למדינה מבוססת כלכלית יש יכולת השפעה, רק למדינה שהרוב בה יוצר יש יכולת אמיתית להפנות משאבים לטיפול בחלשים. בואו נעזוב את הפוליטיקה עכשיו: אילו היה לי מפעל או עסק כלכלי גדול הייתי ממנה למנכ"ל אדם בעל כישורים והישגים מוכחים כשל נתניהו. כל מי שאומר שמדינה ענייה שנמצאת בגירעון יכולה לתמוך בעניים טועה ומטעה – ותתעוררו חבר'ה המדינה שלנו ענייה, זו האמת.

אם אנחנו אי פעם רוצים באמת להיפטר מהעוני, אנחנו צריכים למנות מנהל שלפני הכל יודע מה לעשות מבחינה כלכלית. הפעם אני מזמין אתכם להביט מעבר לסיסמה ולתעמולה. הרי בסופו של דבר מה כולם רוצים? שיהיה לנו טוב יותר מאשר עכשיו. ולנו יש את הכוח לעשות את זה. הכוח שלנו לבחור את האיש הנכון בזמן הנכון לתפקיד הקשה הזה.