אל תשכחו את אמא

היא עמדה בפריימריס של הליכוד, בגשם שוטף, בלי מטריה, נדחקה ונדחפה ע"י מאות אנשים, אבל החיוך לא מש משפתיה, והיא חזרה על אותו משפט בלי הפסקה: "אל תשכחו את אמא, אל תשכחו את אמא". היא לא אמרה את שם אמה, אבל הדימיון הבולט בין הצעירה לבין אמה, לא השאיר מקום לספק - היא הבת של נעמי בלומנטל, והיא ביקשה מהבוחרים בפריימריס להצביע עבורה, אבל בעיקר - לא לשכוח אותה.

עכשיו, כשנעמי בלומנטל מצפה לגזר דינה, והציבור זוכר את החיוך הפלסטי שלא מש מעל שפתיה, התממשה משאלת הבת. כולם זוכרים את אמא.

אמא מסמלת עכשיו את כל מה שהוא אנטי-נקי. את כל מה שהוא מושחת, לא ישר, בוגדני ומכוער. אני בטוחה שאפשר להגיד כמה דברים טובים על נעמי בלומנטל, אבל מי ישתגע לדחוף ידיים נקיות לתוך ערמה דביקה של שחת? עכשיו, נעמי בלומנטל היא היא עין הסערה.

אולי זה הרגע להזכיר לעצמנו, שנעמי בלומנטל לא רצחה אף אחד. היא גם לא קיבלה מיליוני דולרים מתורמים עלומי שם לחשבון הבנק הפרטי שלה. היא לא מוטטה אף בנק. היא לא מכרה סמים לבני נוער. האמת היא שנעמי בלומנטל חילקה פרחים, הרבה זרי פרחים. היא גם הזמינה חברי ליכוד לישון בתל אביב, אם טרחו ובאו מצפון הארץ, למשל, למענה. נעמי בלומנטל השקיעה מכספי עצמה ומכספי בעלה, באנשים שיעזרו לה להתקדם למקום טוב יותר ברשימת הליכוד לכנסת. אפשר לקרוא לזה שחיתות, אבל אפשר גם לזכור שאלה נורמות התנהגות שלפני שנתיים נחשבו למידת התנהגות מקובלת, ואילו השנה הן "יצאו מן האופנה", בדיוק בזמנה של נעמי בלומנטל.

אל תדאגו, נעמי בלומנטל תשלם את המחיר. אם עמרי שרון הודה והתחרט וקיבל 9 חודשים בפנים, הרי שברור שבלומנטל, שחייכה ללא הפסקה וניצלה את זכות השתיקה עד תום, תקבל עונש חמור יותר. נתניהו כבר ביקש ממנה לפרוש. הנהג שלה כבר הכריז על ניצחון הצדק על הרשע והציבור כבר הכתיר אותה כמלכת כל מה שהוא מסואב ולא אסתטי. אבל האמת היא, שנעשו במדינה הזאת פשעים חמורים יותר. האמת היא שכל עונש שיוטל על בלומנטל צריך בעצם להיות מוטל גם על חברי מרכז הליכוד שהיו בצד המקבל. במקום שנשאף לעונש שיכלול את פיטוריה המידיים של בלומנטל מהבימה הפוליטית, אנחנו מוצאים את עצמנו מצפים בהנאה מסויימת לגזר הדין, מוכנים ללקק את טיפות הדם של הקורבן הפוליטי הזה. עוד קורבן פוליטי. באותה מידה שזה מעיד על נעמי בלומנטל, זה מעיד גם עלינו.