המשפחה הלוחמת

כל הורה זוכר היטב את השבוע שלפני גיוס הילדים לצבא. לא רק התרגשות רבתי, מסיבה צעקנית וחבר'ה הפוקדים את הבית ומברכים שיהיה ב'סבבה' ו'קול' - אלא גם מסע קניות רחב היקף בחנויות לציוד מחנאות וטיולי שטח.

שם, כבר לא צריך להציג את רשימת הקניות. המוכרים יודעים, מכירים, מייעצים וכמובן משכנעים לקנות כל מה שיעשה טוב לחייל הצעיר היוצא לטירונות קרבית או אחרת. וההורים, בשם הדאגה והחשש ממחסור - קונים. החשבון נע בין כמה מאות שקלים עד לאלפי שקלים, וזה עוד בטרם התייצב המלש"ב בבסיס הקליטה והמיון.

ושלא תחשבו שהציוד נותר סגור בקיטבג. יש לו שימוש והוא מסייע למגויס בכל אשר יפנה והכל, כדי שלא יחסר מאום ולא ישמע את המשפט: "מה לא הבאת מהבית"?

זאת ועוד, אחרי שנים ארוכות של המתנה בתור לתחתוני הסבא והסבתא, גופיות המתכווצות בכביסה, גרביים חמות ודוקרניות שבקושי מתייבשות בשמש וחזיות שאפילו לא יכולות לשמש כסימן כניעה לאויב – הסיקו בצהל (בצדק רב) - שאת הלבנים האישיים ירכשו המתגייסים על חשבון צה"ל, אך בעצמם.

למצבת הקניות הזו מצטרפות גם הצעות טובות וחשובות מניסיון של החבר'ה - מנעולים בגדלים שונים, צ'ימדאן מרובה תאים, מעיל פליז קליל ומחמם, כפכפים למקלחת וגופיות חמות לחורף ולתנאי שדה. גם נייר טואלט מהבית מומלץ להביא. רצוי גם להגיע מצוידים במשחות 'הצלה' נגד התייבשות, פטריות, שפשפות ויתושים ועוד רשימה ארוכה של עזרה ראשונה, שנייה ואחרת.

ומי שמגיע לקורסים בצבא יודע שלא תמיד חתיכת הפלנלית שמקבלים בנשקייה מספיקה ורצוי לקנות, בחנויות כלי ירייה, כמה מטרים נוספים, וגם משקולת טובה יותר לניקוי הרובה (אחרת עוד ירתקו את הילד לבסיס...).

יהיו שיאמרו, כי רצוי לקנות גם מדרסים לנעלים, שעון עם סטופר ומדד שניות וכיסוי מסיבי המגן עליו. ואם הילד נמנה על כוחות דובדבן או מגלן – היו גם שנים שההורים היו קונים לילד שכפ"ץ קרמי.

ואיך אפשר בלי שתי סוללות רזרביות לנייד – שניתן יהיה לדבר עם הבית, החברה והחברים הטובים, כשיש זמן פנוי. כמובן שחשבו הטלפון הוא על ההורים.

לההוצאות הללו יש לצרף גם דמי כיס קבועים למכונות בולעות השקלים בתמורה לפחית שתיה, קפה הפוך, חטיפים ומצופים ואסור לשכוח את מימון הילדים כשהם יוצאים לסופי שבוע ורגילות.

יוצא איפוא, ששיטת החינוך בחינם-לא חינם מדלגת בקלילות גם מעבר לשער הש"ג בבקו"ם ומתייצבת, לגמרי בנוח, למשך תקופת שרות החובה בצה"ל.

אמנם גם הצבא משלם ומממן ומעביר לחשבונו של החייל בבנק מה שמוגדר כ'משכורת חודשית'. אלא שמדובר בכמה מאות שקלים בלבד לחודש: בין 480 ל-700 ש"ח, תלוי במקום השירות ואופיו. בסיום השירות מקבל החייל מענק הידוע בהגדרתו "כספי פיקדון" וזאת בשיעור של כמה אלפי שקלים. אלו מיועדים למימוש בתחומי מדינת ישראל, במהלך חמש השנים מיום סיום השרות הצבאי. היעוד הינו לאחת מהחלופות הבאות: לימודים, הכשרה מקצועית, דיור ונישואין או הקמת עסק.

בפועל הנטל הכספי מתבטא היטב בכיסם של ההורים, העושים זאת בלי להניד עפעף ולאו דווקא משום שיכולתם הכלכלית מאפשרת זאת.

מקוממת העובדה ש'ברכת יום ההולדת ה-18' של הילד שהתגייס מגיעה קודם כל מהמוסד לביטוח לאומי, בצורת הודעה המבשרת כי תם עידן קצבת הילדים משום שהילד התבגר והוא כבר בן 18 שנים. אבל אם הילד היה לומד בישיבה כלשהי ולא יוצא לשירות צבאי, הוא היה ממשיך ומקבל את המימון מהביטוח הלאומי. את החיילים בגיל הזה המחוקק שהשיב את קצבאות הילדים – שכח לחלוטין. יכול להיות שיש מקום להמשיך את מתן קצבת הילדים עד לאחר השרות הצבאי ישירות למשכורתם בבנק, וזאת כדי להעלות, ולו במעט, את דמי המחייה שלהם. יש גם דרכים נוספות לתגמול חיילים בשרות חובה, או את הוריהם הממנים - כמו למשל על ידי הוספת נקודות זיכוי במס להורים אלו, או אפילו שישלמו פחות מס הכנסה, על פי מפתח שיקבעו רשויות המס.

מכל מקום, כל רעיון אחר שיסייע למשפחות המתקשות בסיוע לבן המשרת את המדינה - יתקבל בברכה.

ראוי לציין לעניין זה, כי אפילו בתי המשפט השכילו לחייב אבות במזונות ילדיהם (רחמנא ליצלן) המשרתים בצה"ל, עד אחרי השירות הצבאי של הילד. מכאן ברור שלא מדובר בבקשה או הטבה חריגה. יש מקום שבית המחוקקים בהרכבו החדש, בעוד כחודש וחצי, יאמץ את הסוגיה ויתאימה בחקיקה לטובת החיילים ובני משפחותיהם. הד"ר אבי בן בסט – האמון על הדו"ח הנוגע בקיצור שירות החיילים ומי שהיה מנכ"ל משרד האוצר, מכיר כבר היטב את הסוגיה ובוודאי ישמח לשרת את הכנסת כיועץ גם לעניין זה...

נחכה ונראה.