מוכנים לפינוי? אקשן!

הסיקור הטלוויזיוני של פינוי המבנים הלא חוקיים בעמונה היה, באופן מפתיע, מופת שצריך ללמוד ממנו לעתיד.

המופת הזה לא נוצר כי היו שם מצלמות – הן הוזמנו, אחרי הכל, וההצגה נערכה עבורן יותר מאשר עבור כל דבר אחר. עורכי החדשות לא הפכו, בן לילה, לשקולים וטובים יותר, והרעות החולות של חזרה סתמית על פריטי מידע חסרי ערך והתלהמות מקצינה לא נעדרו ממנו. הוא הפך למופתי בגלל עובדה פשוטה אחת: גם למתנחלים היו מצלמות.

בימים כתיקונם אין מקום למורכבות או, חס ושלום, לדיון בחדשות. בעולם המדיה, האייטמים קצרים מכדי להעביר כל משמעות מעבר לפשטנית ביותר. וחמור יותר, בעוד קונפליקט ברור בין הטובים לרעים מייצר רייטינג הרי שמצב דואלי, לא ברור ולא חד ערכי, נחשב לבעיה קשה: אי אפשר להאכיל בו את הצופים בכפית, והם עשויים לנתק את השלשלאות שכובלות אותם למרקע ולעבור לערוץ אחר.

בסיקור עמונה, עמד בפני המפיקים פיתוי גדול מכדי שהם ינפנפו אותו הצידה: צילום וידאו של המשטרה, בתוך הבתים, מכה את המתבצרים. לא רק התמונות הסטריליות מרחוק אלא אלימות אמיתית, קרובה, מזעזעת – סקופ נפלא. רייטינג גבוה עבור צופי החדשות שאוהבים להזדעזע, או שלא היו צופים בחדשות. וחוץ מזה, אי אפשר להתעלם מצילום וידאו. צילום וידאו חייב להיות האמת לאמיתה, לפי האתוס הטלוויזיוני – אם הוא לא אמיתי, אין סיבה לקיומן של החדשות המשודרות.

בימים כתיקונם, מקור החדשות חייב להיות "רשמי". אם משהו קורה בשטח בעזה, כל עד ראייה שנמצא במקום הוא "מקורות פלסטיניים טוענים ש...", וכל קצין תותחנים שנמצא קילומטרים משם הוא "גורם בכיר בצה"ל מסר כי..." – מקור לעובדות חקוקות בסלע, לא לדעה או טענה. הוא נחשב למייצג רשמי של מדינת ישראל, ונוח לנו לשכוח שגם הוא צד בעל אינטרס מובהק בסיפור, ולא מנדב את המידע מטוב ליבו. המצב כאן זהה. לדבריו של מתנחל כזה או אחר אין משקל חדשותי, והוא יזכה לומר את דעתו הפרטית, במקרה הטוב. אבל כל שוטר כזה או אחר הוא נציג רשמי של מדינת ישראל, ולכן הוא "גורם במשטרה" שכל מה שהוא אומר יחשב לעובדה – בזמן שנוח לנו לשכוח שגם הוא צד בעל דעה ואינטרס.

אבל כשלגורמים בשטח יש מצלמה - הכל מתהפך. הצילום חייב להיות אמת לאמיתה, מקור מהימן למה שקרה, ולא טענה ניתנת להפרכה. אי אפשר לנפנף אותו מבלי להיות בלתי-מאוזן בכוונה תחילה ובמוצהר. והאלימות שבתמונות סקסית כל כך שפשוט חייבים להעלות אותה לשידור, לצד התמונות הרשמיות. מצד שני, היא גם מזעזעת כל כך שהקריין מוכרח להוסיף לה את הבעת הפנים והקול הרציני של "אכן, תמונות קשות", ובלי שהתכוונו קיבלנו שני צדדים, ואף אחד מהם לא טועה באופן מוחלט. קיבלנו תמונה מורכבת, שמולידה דיון ציבורי בפנים השונים שלה.

פינוי המבנים הלא חוקיים בעמונה הוא מקור לבושה. עבור המתנחלים המזלזלים בריבונות המדינה, עבור מחנכי הנוער שנסע להשליך בלוקים על שלטון החוק, עבור הדרג המדיני שלא החכים למצוא פתרון נטול אלימות ועבור המשטרה שלא החכימה להשתמש באמצעים אלימים פחות ומתישים יותר. אולם הסיקור הטלוויזיוני – ולאחריו, הסיקור החדשותי כולו והדיון הציבורי שיצר – הוא דווקא מקור לגאווה, בכך שחשף את כל צדדיה של הבושה הזו.

מוסר השכל: כשאתם יוצאים להפגין, קחו איתכם מצלמה.