גם המזכיר של מאו בעד חופש עיתונות בסין

קבוצה של תריסר אנשים בולטים ב[[סין]], ביניהם אקדמאים בכירים ובכירי שלטון, כמו מזכירו לשעבר של [[מאו טסה דונג]], ראש מנגנון התעמולה של המפלגה וראשיהם לשעבר של כמה מהעיתונים החשובים במדינה, יצאו בגינוי פומבי לסגירתו של שבועון חדשות נפוץ. צעדם חיזק את תגובת הנגד בסין נגד הצנזורה התקשורתית.

מכתב פתוח בחתימת קבוצת התריסר, הנושא את התאריך 2 בפברואר על אף שהופץ לתקשורת בסין אתמול, מוסיף תנופה למערכה בה פתחו מספר עורכים נועזים נגד מיקרו-ניהול, שינויי כוח אדם והרשימה המתארכת ללא הרף של נושאים אסורים לדיון מטעם משאד התעמולה החשאי.

במכתב נמתחה ביקורת על החלטת המשרד, מתאריך ה-24 בינואר, לסגור את "נקודת הקיפאון", כתב עת רב תפוצה לחדשות ודעות, בטענה שהוא מהווה דוגמא ל"ניהול ממאיר" ו"שימוש לרעה בכוח" המפר את חופש הביטוי המובטח בחוקה הסינית.

הניו יורק טיימס מדווח, כי במכתב לא התייחסו המחברים ללחץ שמפעילה בייג'ינג על אתרי אינטרנט ומנועי חיפוש. נושא זה זכה לחשיפה מחוץ לגבולות המדינה לאחר שמיקרוסופט וגוגל הודו כי הן מסייעות לממשלת סין לסנן את המידע העולה בחיפושים המבוצעים מתוך סין, ויאהו הואשמה באסקת מידע מתוך מערכת הדואר האלקטרוני שלה, ששימשה את הממשל הסיני לכלוא כותבים המתנגדים לשלטון. הנושא יעמוד במרכז דשימוע של הקונגרס האמריקאי היום.

בנוסף לסגירת "נקודת הקיפאון", מוסף שבועי של יומון הנוער הסיני, החליפו פקידים הממונים על ניהול התקשורת את עורכיהם של שלושה כתבי עת שונים שצברו מוניטין של חופשי סקופים או עיסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים רגישים.

ההתערבויות הללו היו השימוש הנרחב ביותר בסמכות כלפי העיתונות מאז עלה הנשיא הו ג'ינטאו לשלטון לפני שלוש שנים.

בינתיים עושה רושם שהרשויות בסין לא אמדו נכונה את התגובה לסגירת כתב העת. לאחרונה הם שלחו למנהלי "יומון הנוער הסיני" הוראה להכין תוכנית לפתיחת "נקודת הקיפאון" מחדש, לאחר שנסגר לצורך "תיקון".

הפרשה הזו מסמנת את השינוי העובר על התקשורת בסין. כיום רוב העיתונים במדינה, כולל "יומון הנוער הסיני", אינם מקבלים תקציב מן המדינה והם נאלצים להתקיים ממכירת עותקים ומנויים ומפרסומות. פירושו של דבר הוא שהם נאלצים לפרסם חדשות וידיעות שאנשים ירצו לקרוא, מעבר לנדושות התעמולה הלעוסות.

עורך "נקודת הקיפאון", לי דאטאונג, רגיל להתעמת עם כוחות הצנזורה, והוא סבור שהעימותים הללוט רק יילכו ויגברו. "כל עורך בסין ניצב בפני ברירה קשה. אתה יכול לפרסם סיפורים שאנשים רוצים לקרוא ולהסתכן בהרגזת הצנזורים, או שאתה יכול לפרסם רק סיפורים שהמפלגה רוצה שיתפרסמו, ולהסתכן בפשיטת רגל".