עכשיו זה ברור לגמרי, ואי אפשר להתחבא מאחרי שום שפם: בעבודה משנים את הקמפיין באופן יסודי. מבצעים נסיגה (אסטרטגית) מקמפיין כלכלי-חברתי, שעמיר פרץ ביקש להוביל. אבל לא רק את התכנים משנים. משנים גם את קהל המטרה, שלעברו מכוון הקמפיין.
הסימן הראשון ניתן כבר ביום ראשון האחרון: המצע הכלכלי (מישהו זוכר שהוא פורסם שלשום?) קיבל כיפוף, ופניו כבר לא אל שכבת השכירים הבינונית-נמוכה, אליה פנה פרץ בבחירות המקדימות ולאחר שנבחר לראשות מפלגתו. הפנים מכוונות מעתה לעבר המנדטים שברחו לעבודה בעשר השנים האחרונות: מעמד הביניים המבוסס.
אתמול נמשך השינוי המהותי בקמפיין. העבודה חשפה את הקו החדש: "נלחמים בטרור, מנצחים בחינוך/בשכר מינימום/בפנסיה/במאבק בשחיתות". כדי לא לגרור תגובות לגלגניות על השינוי החריף, משנה העבודה את קהל-המטרה שלה ואת תכני הקמפיין לאט-לאט. לא עושים את זה מהמקפצה. מעשה נבון מבחינתה.
בעבודה קוראים את הסקרים, שמעידים שהסעיף העיקרי על סדר היום הישראלי ב-2006 דומה לסדר היום לפני 40 שנה: בטחוני-מדיני. אין לעבודה סיכוי להכתיב למערכת הפוליטית את הקמפיין שרצה פרץ (בניגוד למתחריו ועמיתיו במפלגתו) קמפיין בחירות כלכלי. המציאות שונה לגמרי: אין בישראל סיכוי להיבחר לראשות ממשלה על בסיס הבטחה לשכר מינימום ופנסיה חובה. העבודה הבינה את זה בזמן, ונסוגה מכוונתה. תגובת העבודה די מהירה, נשענת על חילופים בהנהלת הקמפיין ומינוי מנהל חדש. הירידה הזריזה מן הקמפיין הקודם עדיין מותירה זמן להטמיע את הקמפיין החדש ולהרים אותו. בעוד שלושה שבועות צעד כזה כבר היה מאוחר מדי.
המחיר שמשלמת העבודה לא קל: היא כבר לא תקבע את נושאי מערכת הבחירות. העבודה הופכת למגיבה. גם היא. כמו הליכוד, כך גם העבודה. המפלגה תיבלע מעתה ברעשים של מערכת הבחירות, וקולה ייבלע בין הקולות האחרים. העבודה נאלצה לוותר על בידול, ולוויתור כזה יש מחיר אלקטוראלי. מנגד, ייתכן שפניה לקהל רחב יותר, שהצביע בעבר לעבודה, ושמוטרד מהחמאס יותר מאשר מעמרי שרון, כך שבסופו של דבר היא תביא איתה בציר אלקטורלי עשיר יותר.
לשינוי הקמפיין יהיו ביטויים מוחשיים מאד. זה איננו שינוי וירטואלי. למשל? עמיר פרץ איננו עומד בקמפיין כזה לבדו במרכז מערכת הבחירות. את המאבק בטרור ייצגו אישים אחרים במפלגה, הרבה יותר טוב. פגיעה במעמדו של פרץ? לא בטוח. לאו דווקא. משמעות נוספת? העבודה דוחקת לשוליים את חתירתה לשלום. מרצ תיהנה מזה. אולי.
שאלות: למה, מאיזו סיבה, ולמי זה טוב שמנהל הקמפיין דמות לא פוליטית בעליל מדבר בשמה של המפלגה היום? רוני רימון, איש מקצוע שיכול לעבוד עבור כל מפלגה שהיא, תוקף את אולמרט, שואל את אולמרט, נכנס באמא של קדימה. למה מה? מי זה רוני רימון, לצורך המאבק הפוליטי? פואד / יולי תמיר / שלי יחימוביץ' / בוז'י הרצוג סרבני דיבור? לא נאה.
* חבר הכנסת לשעבר דדי צוקר משמש כפרשן וואלה! בחירות