המופע של טרומן

הבלוג הפוליטי של הזמר נמרוד לב בוואלה! בחירות. והפעם: מה רוצה התקשורת מבנימין נתניהו

נמרוד לב
14/02/2006

כולנו זוכרים את הציפיות הגדולות שהיו לקראת המילניום החדש: עולם חדש, שלום והרמוניה היו הסיסמאות שליוו אותנו אל תוך המאה ה-21. אנחנו, דיירי העולם המתקדם, שרצינו להתכונן היטב, רצנו עוד בשנות ה-90 לסדנאות מודעות והתפתחות אישית, אור, הילינג, תקשור... אפילו הרחקנו עד הודו למצוא רוחניות וללמוד על אהבה ללא תנאי וגבולות. למרות כל ההכנות המוקדמות לביאת הימים הטובים של האלף החדש, אנחנו מוצאים את עצמנו בשנה השישית בתוכו, חיים במציאות חשוכה יותר מאשר לפני שנות ה-90 רוויות הלימוד ומסעות ההתפתחות הקולקטיבית.

למנות רק חלק ממציאות הגיהנום שיצרנו מבחינה גלובלית: הפתיחות, הסובלנות, החופש ואהבת האדם שייחלנו להם התרחקו עד מאוד. העולם המערבי חי בצל טרור, שהפך לדרך חיים. נפילת מגדלי התאומים הצהירו כבל עם ועדה על עידן שליטתו של הטרור. עליית החמאס וקבלתו בזרועות פתוחות בידי מדינות כרוסיה וצרפת הן תזכורת שעידן הטרור כבר כאן. עצם עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי נרמסים בידי פעילי דת מוסלמים, כפי שניתן ללמוד מאירועי דנמרק.

ביו יתר ה"הישגים הנאורים" של האנושות בעידן זה: מעמד האישה, עליו עמלו כה קשה התנועות הפמיניסטיות באלף הקודם, צנח פלאים: בכל תחומי החיים – בתרבות, במוסיקה, בפרסומות, האישה נתפסת ומוצגת כאובייקט מיני בלבד, אפילו באופן החיזור מצד הגברים. ידידות רווקות שלי מספרות שגברים פשוט לא משקיעים בהן יותר. התעללות מינית ופדופיליה הם עניין של שגרה, והמזעזע הוא שאפילו מערכת המשפט מתייחסת בסלחנות לעברייני מין, ופוטרת אותם בעונשים קלילים, המבזים את הקורבנות ואת החברה. האלימות והקומבינה הפכו לדרך חיים מקובלת, השחיתות לגיטימית ותקשורת מגמתית ומצנזרת המכרסמת ביסודות הדמוקרטיה מוצגת כערוץ מידע אובייקטיבי. זו הנאורות של המאה ה-21.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

אמנות שאלת השאלות

כמו כולם גם אני הלכתי לחפש תשובות, וממש רגע לפני שתם לו האלף הקודם התמזל מזלי ופגשתי את אירית, מורה רוחנית ומטפלת הוליסטית רבת ניסיון – ואני אומר לכם רבותיי, הכי טובה שיש. בטח עוד אספר לכם עליה רבות (היא המורה שלי עד היום), אבל לענייננו: כשהגעתי אליה מחפש תשובות, אחד הדברים הראשונים שאמרה לי "נמרוד, כמו כולם, גם אתה לא יודע לשאול את השאלות הנכונות. אנשים שואלים את עצמם אותן השאלות ומקבלים את אותן התשובות. זהו מעגל קסמים. חוזרים על אותן טעויות כי שואלים את אותן השאלות, מקבלים את אותן התשובות אבל אף פעם לא את התשובה הנכונה, זאת שיש בה אמת. כולם מחפשים תשובות, אותך אני שולחת לחפש שאלות. ותמיד תזכור, חוסר איזון מצביע על חולי".

בתקופה קריטית זו של בחירת עתידנו, חשוב לי לשתף ולעורר אתכם לאמנות שאלת השאלות.

מצאתי חוסר איזון לא בריא בתקשורת הישראלית, שאינה מסתירה שכל הוויתה ומשאבי האנרגיה שלה מופנים למטרה אחת – הכפשה ורצח אופי של אדם אחד בפוליטיקה הישראלית: בנימין נתניהו. ולי לא ברור איך ייתכן שבמדינה דמוקרטית רבת עדות ודעות, מגזרים ואמונות, כל ערוצי המידע מאוחדים בקונצנזוס להוציא אותו לא טוב, לא משנה מה יעשה. כשאין פלורליזם עיתונאי ודיווח מאוזן שמראה את נתניהו גם באור שונה מזה שמובילי העדר מציגים, הדיווח חסר אובייקטיביות ומגמתי באופן בוטה.

המציאות הזו מזכירה לי את "המופע של טרומן", סרט חשוב על אדם שחי בעולם שהינו תוכנית טלוויזיה, בעוד שהוא אינו מודע לכך שכל החיים שלו מבוימים, ושכל האנשים בחייו הם שחקנים. ממש כמו בסרט, בישראל התקשורת מביימת לנו מציאות. כל עיתונאי ותפקידו בלייצר לנו דעה שלילית על בנימין נתניהו.

אתרוג נולד

בואו נבחן עובדות: בתוכנית הבוקר של אילנה דיין בגל"צ סיפר נתניהו, שבתקציב 2006 שהכין הוא היקצה כספים לסייע לחלשים. למרות שהתקציב אושר כבר מזמן בידי הממשלה, ולמרות שנתניהו בתפקידו כראש האופוזיציה הגדיל והציע לאולמרט גיבוי לאישור התקציב באופן מיידי בכדי לשחרר את הכסף, אולמרט מונע את העברתו בכנסת. אילנה דיין, במקום להזדעזע מהציניות של אולמרט שמשתמש ברעבים כבכלי משחק פוליטי, העלתה שלל תירוצים להגנתו של ממלא מקום רה"מ, למשל: אולי אולמרט רוצה לעשות זאת ביותר חמלה.

כך, בשם התקשורת האובייקטיבית כביכול, מספקת אילנה דיין בסובלימציה בוטה למאזיניה את המסקנה כאילו נתניהו אחראי לכשל העברת הכספים ולא אולמרט. סליחה אילנה דיין, אבל עם כל החמלה שמחמלה, ו"יפות הנפש" הדמגוגית וחסרת הפרקטיות – נתניהו הוא זה שמספק את התשובה העניינית על תוכנית שהכין להציל את הילדים הרעבים, וזו אינה מתבצעת ע"י הממשלה עקב שיקולי רווח פוליטי. הילדים נשארים רעבים משום שאולמרט לא מעביר את הכסף ואת, העיתונאית, במקום להפנות אליו שאלות קשות, מייצרת עבורו תירוצים ומסכימה שהחלשים יסבלו, כיוון שלממלא מקום ראש הממשלה יש חשבונות אישיים עם נתניהו. לא קשה לדמיין את ההכפשה התקשורתית שנתניהו היה מקבל, אילו המצב היה הפוך.

עד לרגע כתיבת דברים אלה, הנושא החשוב הזה לא עלה לסדר היום, כי כמו אילנה דיין, התקשורת ככלל הצניעה אותו ונמנעה מלהתעניין. הרי יש קונצנזוס תקשורתי שאילנה דיין שייכת אליו.

אז איך אני אמור להתייחס ברצינות לדיווח עיתונאי שכזה? לי זה מרגיש שעובדים עליי, האזרח הקטן, בעיניים.

אילנה, אישית, עצוב לי שזה מקובל עלייך. כמי שידועה כחושפת עוולות ועיוותים, שחיתויות ואי צדק, תמוה איך במקרה הזה את מונעת מידע חשוב מהציבור, והופכת לשופר תעמולה כך שאפילו עליך אני כבר לא יכול לסמוך יותר. מילא אמנון אברמוביץ' שמעולם לא סמכתי על אמינות דיווחיו, הוא נראה לי יותר כסוחר ממולח המשווק את מרכולתו, אבל אותך החשבתי כמי שמחויבת לחשיפת אמת. מסתבר שאת חושפת חצאי אמת ומחפה על השקר. ובדיוק כשהתחלתי לחשוב שמא אני מגזים או מדמיין, באה שלי יחימוביץ', שרק לפני חודשיים הייתה חלק מהתקשורת וחשפה שחברים עיתונאים מספרים לה על המגמתיות שנכפית עליהם: "...אלו מהם שלא מזדהים באופן אותנטי עם קדימה או סתם מבקשים לעשות עבודה נטולת פניות מתהלכים כאנוסים. ידיעות שהם מעבירים לא מתפרסמות או מסורסות והם חרדים לפרנסתם".

קדימה לאן בדיוק?

אין ספק שאנחנו חיים היום את "המופע של טרומן" נוסח ישראל בחירות 2006. והשאלה לאותם אלה שמביימים לנו את המציאות באמצעות התקשורת:

ומה אם טעיתם? ומה אם יסתבר שהעתיד שהובלתם אליו בכזה בטחון עצמי אך ללא שיתוף העם יתגלה כעתיד כושל ומסוכן? יש לכם ערבויות להבטיח שהדרך שאתם רואים והיחידה שאתם מראים לא טומנת בתוכה סכנות והפתעות שאינכם מודעים אליהן? מאיפה הביטחון שהמועמד שאתם מריצים בכזו להיטות הוא המוכשר ביותר? מה אם יתגלה כי טעיתם והוא אינו מוכשר כלל?

הרי בסופו של דבר אתם מריצים את אולמרט לא בגלל שהוא המוכשר ביותר, אלא בגלל שנסיבות מצערות יצרו את עובדת היותו מועמד בכלל. התקשורת הישראלית שפעם הייתה כלב השמירה של הדמוקרטיה הפכה לאחד הסממנים הראשונים של דיקטטורה. ואני עומד מהצד ומסתכל בתמיהה. לאן אתם הולכים בעיניים עצומות, תסבירו לי, מה כל כך בוער לסחוב את כולם קדימה לתהום.

אולי במקום זאת תסבירו לנו למה אולמרט לא משחרר את התקציב שנתניהו הכין כדי להפחית את מספר הרעבים. למתי בדיוק אולמרט שומר את החמלה שלו? חמלה היא לא דבר סחיר. הרי כשמנטרלים את תעתועי התקשורת ומביטים בעיניים מפוקחות, האמת שמתגלה היא חמלה ורגישות שמגלה בנימין נתניהו לצרכיו האמיתיים של העם. וזה מזכיר לי את משפט שלמה. נתניהו מציע לשים שיקולים פוליטיים בצד ולטפל מיידית בבעיות. אז מי האבא האמיתי אני שואל, זה שמתייצב לטובת עצמו או זה שמתייצב לטובת עמו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully