עגילי דמאר

אמרת שושנה דמארי,אמרת סגנון לבוש שלם. הזמרת המנוחה שמרה על סגנון עקבי ולא קונפורמיסטי לאורך שנים רבות והופעתה החיצונית הבולטת והמרשימה היתה עוד נדבך שביסס את מעמדה כדיווה.

הופעתה של דמארי אף פעם לא שידרה ביישנות והנטייה לבלוט היתה טבעית לה. בתחילת הקריירה היא היתה מזוהה עם העגילים הגדולים שכונו לימים עגילי דמאר.
קולה היה דרמטי וכך גם שפת הגוף שלה ותנועות הידיים. כשלבשה את השמלות הכנעניות בעלות שרוולי העטלף, היא מיקסמה את האפקט שלהן, הירבתה להרים ידיים מעלה ובכלל לנקוט בשפת גוף אקספרסיבית שנתנה לגזרת השמלה ביטוי רחב באמת.

גם הציפורניים האדומות, המטופחות תמיד, איפור העיניים השחור והתלתלים הפתוחים הפכו אותה לאישה שניראתה תמיד קצת גדולה מהחיים.

נורית בת-יער, שהיתה עיתונאית האופנה של ידיעות אחרונות, מצביעה על אספקט חשוב בבגדיה של דמארי, שחיבר אותה מיד ללב הקונצנזוס הישראלי: "באותה תקופה, הרקמה התימנית בחוטי זהב וכסף על שולי השמלה או במחשוף היתה חלק בלתי נפרד מנוף האופנה המקומי וגם דמארי נהגה ללבוש שמלות ארוכות ומעוטרות ברקמה. הסגנון הזה התחיל בויצ"ו ועבר גם למשכית, שני המותגים הידועים של התקופה. היו כל מיני גורמים בענף האופנה שהעסיקו גם רוקמות תימניות.

"העגילים המיוחדים שלה נעשו בעבודת יד תימנית מפילגרין. דמארי תרמה רבות לעיצוב שלהם. עגילים ארוכים היו חלק משפת האופנה המקומית, אבל העגילים שלה תמיד היו יוצאי דופן בגודל ובדרמטיות שלהם. הם הגיעו לפעמים עד הכתף והיו משולבים לעתים בגדילי כסף.

גם המעצב גדעון אוברזון, ששיתף לאורך השנים פעולה עם הזמרת מציין בחיבה את הסגנון המיוחד שלה. "עבדתי איתה לראשונה ב-1965. היא היתה אישה מדהימה, טיפוס של אמן אינדבידואליסט. היא בנתה לעצמה את הסגנון שלה והכתיבה גם את סגנון השמלות שיצרתי לה. היא שמה דגש רב על עבודה עם בדים ומרקמים שונים ומעניינים. היא מאוד אהבה בזמנו את גווני הכחול-מים. בגלל מבנה הגוף שלה – אישה קטנה עם חזה רחב, והאופן המיוחד שבו השתמשה במשחקי ידיים על הבמה, היה חשוב לשים דגש על נפח השרוול.

"הדגש הזה היה חשוב יותר גם מעיצוב אופנתי, בכך גם הסגנון שלה כפתאני – לא בשימוש בגזרות של חלוקים, אלא בשמלות שיוצרות משחק עם תנועת הגוף. הבגדים שלה תמיד היו קשורים לתכשיטים שהיא אספה. היא בנתה בגדים סביב העגילים המיוחדים והטבעות הגדולות שלה. מה שהופך אותה לאייקון, היה זה שהיא שמרה על הצביון האישי שלה ולא שינתה בו מאומה בשלושים השנים האחרונות".

"חשוב לזכור שקשה להתייחס לדמארי כמובילה אופנתית או להשתמש בכלל במושגים שמייחסים כיום לידוענים", מוסיפה בת יער, "כי כשהיא החלה להתפרסם, לא היתה עדיין טלוויזיה. לא ממש ראו אותה, זה לא שהיא היתה יכולה לבסס את הקריירה על הערצה למראה שלה. אופירה ארז-נבון בכלל נבחרה אז כצברית הטיפוסית. דמארי אימצה את המראה המקובל בארץ והוא התאים לה מאוד".

לפי ג'רי מליץ, מעצב האופנה הותיק, לדמארי שמור מקום של כבוד בדברי ימי האופנה הישראלית: "אני יודע שהיא תמיד החליטה בעצמה מה ללבוש ואיך. לפי התוצאות שראיתי אני יכול רק לומר שהיא היתה מעצבת אופנה גדולה. כלומר, היא לבשה כל מה שרצתה בחוכמה גדולה והצליחה תמיד להעביר את המסר שלה – להיראות כמו מלכה כל הזמן".