גבולות בטוחים? לא ככה

בשבועות האחרונים עולה לדיון ציבורי יוזמת "גבולות בטוחים", שבראשה עומדים הד"ר דורי גולד והאלוף במיל' יעקב עמידרור. היוזמה מטיפה לעמידה ישראלית על מספר עקרונות בעת קביעת גבולות הקבע של ישראל, כגון בקעת הירדן ישראלית ו'לא לגבולות 67', תוך הסתמכות על מכתבו של הנשיא בוש לישראל משנת 2004. היוזמה מדברת על חשיבות השטח גם בעידן של נשק מתקדם ובלתי קונבנציונאלי. העומדים בראשה טוענים, כי היא נושקת לתוכנית אלון וכי עיקריה הם קונצנזוס בקרב הציבור הישראלי.

היוזמה מגובה במחקר, מי שהצטרף אליה הוא הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון וח"כ יובל שטייניץ. בכנס הרצליה האחרון היוזמים אף השכילו לקיים מושב מעניין ומקצועי שעסק ביוזמה. היוזמה מגובה גם בסקרים, ביחסי ציבור טובים ובעיקר באמונה של העומדים בראשה שאין עם מי לדבר בצד השני ושלטריטוריה יש חשיבות גם היום.

וכאן טמונה חולשתה הגדולה. אלו הם המקומות העיקריים בהם היא נופלת. ניצחון החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית מגבה, כביכול, את התחושה כי אין פרטנר לשלום. הצהרות החמאס כי לא יכיר בישראל שומטות, כביכול, את הקרקע מתחת לרגליהם של אלו שטענו כי הציבור וההנהגה הפלסטיניים מעוניינים בשלום עם ישראל. אולם כיום ברור לכולנו, כי הנסיגה החד צדדית והפעולות החד צדדיות שנקטה ישראל בשנים האחרונות הן שעזרו ותמכו לעליית החמאס. היום ברור לכולנו, כי ריסוק מנגנוני הביטחון הפלסטיניים והעמדת ההנהגה הפלסטינית באור מבזה הם אלו שחיזקו את הגורמים הקיצוניים ותרמו לפופולאריות שלהם.

בוגי יעלון, הרמטכ"ל לשעבר, היה זה שעמד בראש כאשר מטוסים ישראליים הפציצו במשך יום ולילה את רצועת עזה וגרמו לאוכלוסייה לשנוא עוד יותר את ישראל. אותו יעלון תמך בגרסת הטיוח של דן חלוץ, שהיה אז מפקד חיל האוויר, בסיפור נוסיראת. האלוף עמידרור היה זה שהתריע ויצא נגד נסיגה חד צדדית מעזה. אותו עמידרור דורש כעת לקבוע עקרונות מבלי לדון כלל עם הצד השני. אותו יעלון זועק חמאס כאשר פעולותיו כמפקד עזרו לא מעט להתבססותו של הארגון.

הצורך לבודד את הישות הפלסטינית בהנהגת החמאס מהאזור, אליבא דגולד ועמידרור, שמתורגם לנחיצות באחיזה הישראלית בגדה כחיץ בין חמאס לגורמי הטרור האיסלאמי, ממחיש את תלישות תפיסתם ועשוי יותר מכל למנוע מהארגון להתמסד ולמתן את עמדותיו. היום, במיוחד לאור ההצהרות של נשיא רוסיה על ההכרה בחמאס והסדק בעמדה הבינלאומית בנוגע לאי הכרה בארגון, ישראל תוכל להפגין תבונה מדינית אם תניח בצד את דעותיה המקובעות על החמאס ותתעלם מהריטורטיקה הלוחמנית שלו תאפשר לחמאס להוכיח במעשים את בגרותו הפוליטית.

כשהמדובר בטריטוריה, וודאי שיש חשיבות לשטח. בן לאדן, למשל, מסתתר באפגניסטן והצבא האמריקאי הגדול אינו מצליח לאתרו. גם הצבא הרוסי הצליח להתיש את הנאצים, יימח שמם, ע"י מדיניות האדמה החרוכה וע"י גנרל החורף. המרחבים המושלגים של רוסיה והשממה האפגאנית הוכיחו ששטח חשוב מאוד במלחמה, אבל כשבאמת מדובר על שטח שגודלו אלפי קילומטרים ולא כשהמדובר בעשרה, עשרים קילומטר בעידן של טילים ארוכי טווח. הסקאדים הפרימיטיביים הצליחו לעשות את דרכם ללב רמת גן כבר לפני שנים. האם התומכים ביוזמת "גבולות בטוחים" באמת מאמינים שהמהנדסים והמתכננים ברחבי העולם העוסקים יום-יום בפיתוח נשק, לא יודעים כיצד להתגבר על חמישה עשר קילומטרים נוספים שיפרידו בינם לבין נתב"ג?

היוזמה אותה מציגים עמידרור וגולד מתיימרת לעמוד מול יוזמת ז'נבה. היא רוצה להיות תשובת המרכז – ימין ליוזמה שמאחוריה עומדים אנשים משני הצדדים, שברור שהיא התשובה האמיתית לבעיות הביטחון וגבולות הקבע. אבל ההבדל האמיתי בינה לבין ז'נבה הוא בעובדה הפשוטה: בבסיסה של יוזמת ז'נבה עומדת תפיסת השלום, בעוד יוזמת גולד עמידרור היא יוזמה שבבסיסה טמונה תפיסת המלחמה.