הבצורת בקניה מבריחה רועי בקר לפארקים לאומיים

רועי בקר נואשים משבט המסאי מוליכים את הפרות שלהם לתוך אחד הפארקים הלאומיים הגדולים ביותר בקניה בחיפוש אחר מים ומרעה יקרי המציאות, ומסכנים בכך את חיות הבר ואת הסביבה המשומרת שבה תלויה הכנסת התיירות של המדינה.

פקחי שמורות חמושים בפארק בלאומי טסאבו מערב, עוסקים במרדף של חתול ועכבר עם רועי מסאי בגלימות אדומות, שחצו מרחקים ארוכים כדי להימלט מהבצורת הקשה ביותר בקניה זה שנים.

פקחי חיות בר אמרו כי רועי המסאי הביאו לפחות 20 אלף ראשי בקר אל סף הפארק, וקראו שלא להניח להם להיכנס פנימה.

הרשויות אומרות כי הפרות יפגעו בסביבת הגידול הטבעית בה חיים בחופשיות פילים, אריות, ג'ירפות וזברות, וכי הם עלולים גם להפיץ מחלות.

"אנחנו מנסים כמיטב יכולתנו להשאיר אותם בחוץ, ולהדוף אותם אחורה", אמר שומר אחד, בעוד הוא ותריסר מעמיתיו, הלבושים בצבעי הסוואה, חיפשו מקלט מהשמש הקופחת והשעינו את רובי הקלצ'ניקוב שלהם כנגד עץ. "אבל יש יותר מדי מהם", סיכם.

רוברט מוסאיה, עוזר למנהל הפארק העצום בדרום-מזרח קניה, סמוך לגבול טנזניה, אמר: "זה הרסני מאד. זה איום חמור על חיות הבר".

אחד מסיירי הפארק אמר כי מראה הבקר המורעב עלול להרגיז את התיירים, ששילמו כדי לראות חיות בר במצבן הטבעי על רקע כיפת השלג של הר הקילימנג'רו. "כשהאמריקאים באים, הם רוצים לראות חיות פרא, לא פרות", אמר הסייר, שאומן להתמודד עם ציידים לא חוקיים וחיות טרף, אולם כעת עוסק בהדיפת פרות פולשות.

את בעלי הפרות אין רואים בשטח, שכן הם צפויים לעונשים אם יילכדו. הפרות בדרך כלל מוצאות את דרכן בחזרה אל הבעלים.

רועי המסאי הנוודים, התלויים למחייתם בבקר ומתקיימים לרוב מחלב ודם, אומרים שאין להם ברירה אלא להאכיל את המקנה הגוסס שלהם היכן שרק אפשר. אלפי פרות ופרים כבר מתו.

רועה אחד, שנשא חרב מסאי מסורתית וענד צמידים ועגילים צבעוניים, אמר שנדד עם עדרו במשך 11 יום כדי להגיע לטסאבו. "הלכתי לניירובי ולטנזניה, אבל לא היה שם עשב. רק כאן יש עשב", אמר בפתח הפארק הלאומי. "אנחנו לא גורמים צרות".

רועה אחר אמר שהוא איבד 20 ראשי בקר במהלך מסעו הארוך. "באתי לכאן בחיפוש אחר מרעה ומים, ומצאתי אותם".