קריקטורות מהבוידם

אני לא מאמין שאף אחד עדיין לא מדבר על זה, למרות שכל המרכיבים גלויים וברורים. אנשים כבר יודעים שהקריקטורות הדניות פורסמו בחודש ספטמבר, לפני יותר מארבעה חודשים, ועדיין אף אחד לא מדבר בצורה ברורה על הסיבה המתבקשת שבגללה פרץ הזעם הקדוש רק עכשיו. טוב, אם כך אנסה אני הקטן לעזור. זה מתחיל בא', נגמר בנ' סופית, ובאמצע יש י', ר' ועוד א'.

זה כל-כך, אבל כל-כך שקוף, שהסיבה היחידה לכך שלא מדברים על זה, יכולה להיות "חוסר רצון לפגוע במהלך הדיפלומטי" עם הריאקציונרים מטהרן. אני לא מקבל שום הסבר אחר לכך, שהסערה הזו פורצת דווקא עכשיו, שנייה אחרי שתוכנית הגרעין של המולות הופנתה למועצת הביטחון של האו"ם.

כאן עשויה לעלות התהייה: איך זה שהסערה פרצה גם, או אפילו בעיקר, בארצות סוניות, בעוד שאיראן היא שיעית? התשובה היא שההשפעה של איראן לא חייבת להיות גלויה. הסתה יכולה להתבצע גם בחשאי, בלי לחשוף את זהות העומד מאחוריה. למעשה, היא בדרך כלל מתבצעת כך.

עוד תשובה אפשרית היא שיתוף פעולה בין איראן לבין קבוצות איסלאמיות סוניות קיצוניות. נכון שככל שסוני מקצין כך הוא שונא יותר גם את השיעים (כמו אבו מוסעב א-זרקאווי, שנחוש בדעתו לארגן מלחמת אזרחים בהיקף מלא בעיראק), אבל יש די והותר סונים קיצונים שישמחו לשתף פעולה, אפילו עם שיעים, נגד הכופר ו"למען כבודו של הנביא". לא מאמינים? תשאלו את החמאס, שלא מתבייש בכלל לקחת כסף מעלי חמינאי והג'מעה.

זו עוד סיבה שבגללה אסור למערב – אזרחים, ארגונים פרטיים וממשלות כאחד – לוותר בנושא הזה. נכון, הקריקטורות האלה לא ממש היו בטוב טעם (לפחות חלקן. היו אחת או שתיים ממש מצחיקות), אבל זה ממש לא משנה. גם אם משהו מעליב ומעיד על יחס בלתי נסבל, הוא לא מצדיק השתוללות אלימה. מצד שני, גישה קשוחה מדי של המערב תסייע גם היא לאיראן. לכן אולי היה דווקא טוב אילו היו הדנים עומדים בהחלטתם המקורית לפרסם את הקריקטורות על השואה – למרות שיש הבדל תהומי בין לגלוג על אייקון דתי ללגלוג על סבלם של אנשים.

אולי מה שמהמערב צריך לעשות זה לא להיענות להתעקשות המוסלמית המפגרת, לפיה מדובר בעניין של יהודים מול מוסלמים (כמו אמירתו ההזויה של מנהיג איראן חמינאי, לפיה הקריקטורות הן נקמת ישראל על עליית החמאס לשלטון, למרות שהן התפרסמו ארבעה חודשים לפני הבחירות הפלסטיניות) – אלא להוכיח את עליונות הנאורות החילונית, בכך שיצחק גם על האייקונים הדתיים שלו. מפתיע ומאכזב שאף עיתון עדיין לא פירסם קריקטורות על ישו, וגם על משה רבנו, ורק בשביל לא לקפח אף אחד, גם על בודהא ועל שיווא. אחרי הכל, קצת קשה להטיף לחוש הומור וחופש הביטוי, כשהעיתון הדני שהצית את כל הדליקה הזו סירב כמה חודשים לפני כן לפרסם קריקטורות של ישו, בטענה שקוראיו ייפגעו מכך.

אבל לפני הכל, חשוב שהמערב יבין שלא מדובר כאן בהתפרצות יצרים ספונטנית, אלא במניפולציה צינית וניצול של רגשות הקיפוח וההשפלה של העולם המוסלמי, מצד משטר נפשע ומסוכן. השלב השני, והמורכב הרבה יותר, הוא טיפול ביסודות הרגשות הללו, שהופכים את העולם המוסלמי לכר פורה כל-כך להסתה מהסוג הזה.