ניצחון הרעב

1. מה נגיד? זה היה באויר. שתי הגדולות של הכדורסל הישראלי נראו בחודש האחרון כאילו הן רק מחכות לזו שתהיה מספיק אמיצה לבעוט בדלי האופוריה שלהן. כמה סמלי שדווקא השבוע, בהפרש של 24 שעות, זה קרה לשתיהן.

מכבי תל אביב לא נראית כמו אלופת אירופה, ואת זה הבינו גם ראשיה שהתחילו לחפש אחר זר בקו האחורי, שיוכל אולי לשדרג אותה לקראת המשך המשחקים ביורוליג. בליגה, למרות ההפסד בראשון לציון, הדאגות בצהוב הן עדיין קטנטנות. אבל ה"אמרנו לכם" האמיתי מתייחס הפעם דווקא למכבי ראשון לציון, שכבר בשבוע שעבר במלחה הראתה שבניגוד לקודמותיה בתפקיד 'הקבוצה עם הפוטנציאל', היא לא באה לפרקט כדי לבקש חתימות – יש בה רעב אמיתי. המדהים בכל הסיפור הזה, שגם יום של 7 מ-26 מחוץ לקשת ו-14 מ-27 מהקו, לא הפריע לקבוצה המאומנת של גיא גודס להוביל כמעט לכל אורך המשחק. "גודס עושה עבודה נהדרת", אמר פיני גרשון בסיום על המאמן המנצח. ואם פיני אומר, פיני יודע.

2. אחרי שקלע 43 נקודות וניצח כמעט לבדו את אשקלון לפני שבועיים, הזהרתי כאן את מריו אוסטין שהציפיות ממנו רק יגדלו מאותו רגע והלאה. מאז אותו משחק, זרק הפורוורד של ארז אדלשטיין - זה שהעיז לשחרר רק 5 זריקות מחוץ לקשת ב-20 משחקים בליגה ובגביע - כבר 7 פעמים מהטווח הזה בארבעה משחקים. מעבר ל"חופש" שסידר לעצמו בהתקפה, ירדה התפוקה של אוסטין גם בשאר הפרמטרים.

לא ברור אם אוסטין הצעיר והמוכשר גילה באותו ערב באשקלון משהו שלא ידע על עצמו, או שזהו עוד מאפיין למשחק הירושלמי של השבועות האחרונים. מאז התקרית בין טפירו וג'נקינס, כן, שוב היא, לא מצליחה הקבוצה ממלחה לחזור לעצמה. היא משחקת מפוזר ואינדיבידואלי, וחזרה להיות תלויה באופן אבסולוטי ביכולת של הוראס ג'נקינס. מול ברי המגושמת הספיקו סל חשוב וחסימה גדולה של האמריקאי. הפועל תל אביב, שגילתה בחודש האחרון שאם לא בהתקפה אז גם ההגנה יכולה לנצח משחקים, גרמה לכך שגם ההתעוררות של ג'נקינס אחרי משחק הרסני לא עזרה.

בעוד שבועיים תפגוש ירושלים את רומא, לקרב על העונה. עד אז, מוטב לארז אדלשטיין לעלות על הסיבות בגללן הוא לא מצליח לייצב את הספינה שלו, שנקלעת ערב אחרי ערב למצבי משבר מול קבוצות נחותות ממנה בצורה משמעותית.

3. תופעה מוזרה הוא מרכוס האטן. אתלט לא גדול, עם יכולת חדירה אדירה, יצרן נקודות נפלא ללא קליעה מחוץ לקשת, מאבד כדורים סדרתי שתמיד ימצא רשת במאני טיים (וכמעט מכל מצב). וזה עוד לפני שפתחנו את הפה על משחק ההגנה שלו.

אבל מוזר יותר ההבדל התהומי בין המוציא לפועל של הפועל תל אביב והקבוצה ששונה ממנו כל כך. הפועל היא קבוצה מוגבלת, ללא כישרונות וירטואוזיים יוצאי דופן, שמתבססת על לוחמים כמו מושון יעקוסי, רוג'ר פרינגטון וארז כץ שנועלים את ההגנה, גונבים את הכדור ומעיפים אותו קדימה לאותו האטן. אפי בירנבוים ניסה כמעט חצי עונה למצוא את הדרך לאלף את האטן הסורר, על מנת שיתאים את עצמו לחבורה האדומה שסביבו. במשחקים האחרונים הבינה גם הקבוצה של המאמן הותיק, כי האטן על שלל מגרעותיו הוא הסיכוי הכמעט יחיד שלהם לשבור את הבינוניות, ותפקידם להיות שם בשבילו, ובעיקר סביבו. את הצלחת המהלך הזה ניתן למדוד על פי קצב צבירת הנקודות בליגה. חווית הצפייה באירוע? זה כבר סיפור אחר.

4. כנראה שמוקדם להספיד את גבעת שמואל. למרות כל התחלואים, אורן אהרוני, דרור כהן ומשה ברנר שהיה נפלא מול הגליל, לא יסכימו לסיים קריירה מפוארת בירידת ליגה.