מים? מאה שקל

פחות משעה לאחר הודעת משרד הבריאות על האיסור בשתיית מי ברז בכל אזור גוש דן, יצאו המוני בית ישראל לחפש אחר מקורות מים אחרים - בקבוקי המים המינרלים.

מי שנהנה מהביקוש המוגבר למי המעיינות הם דווקא בעלי הקיוסקים שדאגו להקפיץ את המחיר בהתאם לכמויות הבקבוקים שאזלו במהירות. בגבעתיים דרש בעל קיוסק מאה שקלים עבור ארגז מינרלים, שנחטף למרות המחיר המופקע. בעלי המכולות שזיהו את הפוטנציאל הכלכלי מיהרו גם הם לפתוח את החנויות וזכו לטעום מעט מחדוות הקנייה.
אלעד מפתח תקווה, סרק את כל המרכולים בעיר, הוא נבר בין מדפי הסופר בחיפושים אחר הבקבוקים השקופים וכשהבין שהעיר ריקה, החליט לפנות לעיר השכנה רמת גן בתקווה שהעיר מצוידת טוב יותר.

בסניף 'הקלאב מרקט' שבקניון איילון ברמת גן עברה שמועה שבחצות תחודש האספקה. הקונים אשר רגע אחד קודם לכן מילאו את העגלות בתחליף הצבעוני, התלבטו האם לסמוך על השמועות או להסתפק בתחליף המתוק. "אין לי ברירה", הסבירה רחל תושבת העיר שבעגלתה נרשמו כעשרים בקבוקי ספרייט "אין מים אז אני קונה ספרייט", אמרה, והבהירה לסדרן המשקאות שאת העגלה הזאת לא צריך לסדר.

בחצות התממשה ההבטחה ובמערכת הכריזה נשמעה ההודעה: "זה עתה הגיעו מים מינרלים, והם יחולקו במחלקת הבשר". הקונים שלא התעייפו ממסע השיטוטים בעיר החליטו לשים גז אחרון ולנהור בריצה פראית לעבר מקורות המים. ידידיה, שעובד כאפסנאי בסופר מזה כ-15 שנים הזדרז לעמוד בפתח המחסן מתוך ידיעה שבקרוב הוא יהפוך לזירת התגוששות. הקונים כאמור לא הכזיבו ומיד דחפו האחד את השני במטרה לשים ידם על ארגז אחד לפחות. "יאללה, יאללה, מים" צעד ידידיה, לקול תחנוני העם: "איפה המים, תביא לי ארגז".

ובמלחמה הזאת אין חוקים, כל תירוץ מתקבל ואין טוב מאישה בהריון שהותירה שתי תינוקות בבית, צמאים למים. "עם מה אני אערבב את המטרנה", שאלה ההרה תוך שהיא מנסה לשדל את קודמיה בתור לתת לה זכות קדימה. המהומה לא אחרה לבוא ומיד החלו להישמע טענות קולניות ביחס לחמדנות הקונים: "כל אחד לוקח 20 ארגזים, זה לא בסדר", התלוננה זהבה שביקשה מידידיה המחסנאי לשמור על הסדר ולדאוג שכל אחד יקבל ארגז אחד, אחרת לא ישאר לכולם. ידידה שבשלב הזה כבר פצוע קל בגופו הניח להמון להיאבק על הארגזים. הדלתות נסגרו והקונים המאוכזבים שלא הצליחו לשים ידם על משקה האלים נותרו בחוסר אונים. על פניו של ידידיה חיוך מסתורי, אבל אצלו בראש הכל מתוכנן. כאשר הדלת הראשית תיסגר, תפתח הדלת הצדדית, וכך ימנע אסון.

מרוצים וכואבים נהרו הקונים, הפעם אל עבר התורים הארוכים שבקופה. כל קונה מצויד בשני ארגזים לפחות על כל צרה שלא תבוא, מנסה להרגיע את רעהו "עד הבוקר כבר יהיו מים נקיים. אם לא הבת שלי לא הייתי עומד בתור. אני מסתפק בקולה אני פשוט מהמכורים". כל אחד והאמת הפנימית שלו, העיקר שלא יגמרו המים ויהיה מה לשתות לפני השינה.