בראוני מפיל את קטרינה על הבית הלבן

עוד שבוע קשה עבר על ממשל בוש. בתחילה היה זה הגילוי שלואיס ליבי, לשעבר ראש לשכתו של סגן הנשיא [[דיק צ'ייני]], העיד כי הממונה עליו (שזה צ'ייני) הורה לו לחשוף חומר מודיעיני מסווג במסגרת מאמצי הממשל להגן על ההחלטה לצאת למלחמה ב[[עיראק]]. אחר כך הגיע פרסום תמונות, בהן נראה הנשיא בוש בחברת הלוביסט המושחת ג'ק אברמוף וצ'יף אינדיאני שהיה אחד מלקוחותיו. השיא הגיע ביום שישי, כשראש הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום (FEMA) לשעבר, מייקל בראון, העיד בפני הסנאט ותלה את האשמה לתגובה הכושלת ל[[הוריקן]] קטרינה בבית הלבן ובמשרד לביטחון פנים. עדותו של בראון ניתנה יום לאחר שפרקליטו שלח ליועצת המשפטית של הבית הלבן מכתב, ובו אמר ש"מרשו מוכן לחשוף את כל הפרטים הנוגעים לתגובה הפדרלית להוריקן קטרינה, אלא אם כן יקבל הנחיה מפורשת שלא לעשות זאת, כולל הבטחה לסיוע משפטי במקרה שיסרב להעיד". הבית הלבן בחר שלא לתת לבראון הנחיה כזו, והוא אכן העיד.

בעדותו סיפר בראון, שבלילה בו הכתה הסופה בניו אורלינס, הוא התקשר לבית הלבן ודיווח לסגן ראש הסגל כי הסכרים נפרצו. למחרת יצא בוש ל[[סן דייגו]], שם השווה את המלחמה בעיראק למלחמת העולם השנייה והתייחס לאסון בעיר הג'ז במלים ספורות בלבד. רק יומיים לאחר מכן התחיל בוש להתייחס למצב בניו אורלינס בצורה רצינית. בראון סיפר עוד, כי ביום הראשון להצפת ניו אורלינס, התקשר לבית הלבן וביקש סיוע חירום. הוא סיפר כי ראש הסגל אנדי קארד הדף את פנייתו והורה לו "לפעול בצינורות המקובלים", מה שבמקרה זה אומר דרך המשרד לביטחון פנים. אלא שהמשרד הזה והשר העומד בראשו, מייקל צ'רטוף, רק הוסיפו סחבת בירוקרטית והאטו את הטיפול בבעיה.

לסנאטורית סוזן קולינס (רפובליקאית ממיין), אמר בראון ש"כרפובליקאים עשינו יופי של עבודה בהוספת עוד ועוד ביורוקרטיה". כשנשאל אם הוא מרגיש שהממשל הופך אותו לשעיר לעזאזל, אמר האיש, שמונה לתפקידו ללא שום הכשרה בתחום, רק על סמך ההנחה שהוא "נאמן לבוש", כי "אני בהחלט מרגיש שזנחו אותי". בהתייחס לאמירתו המפורסמת של בוש, שיום לאחר שהכתה הסופה אמר בשאננות "אתה עושה יופי של עבודה, בראוני", אמר בראון "כנראה שהוא קרא לי "בראוני" בזמן הלא נכון".

הממשל סובל גם בחזית נוספת, עם התגברות הקולות של מחוקקים רפובליקאים, שלא מוכנים לקבל את העמדה של הממשל בנוגע לתוכנית האזנות הסתר. הסנאטורית קולינס התייחסה לטענת הממשל, לפיה הזכות לבצע האזנות סתר לשיחות בינלאומיות שנקודת המוצא או היעד שלהן היא בארה"ב נובעת ישירות מהאישור להשתמש בכוח נגד מבצעי הפיגועים של ה-11 בספטמבר, או מהאישור לצאת למלחמה בעיראק, ואמרה "זו מתיחה של הסמכות הזו מעבר לגבול הסביר".

אל קולינס הצטרפו מספר חברי קונגרס רפובליקאים נוספים, וגם הסקרים מראים שרוב האמריקאים רוצים שציתותים על אדמת ארה"ב יגובו בצו בית משפט, ונראה שלעת עתה, הניסיון של הממשל להרחיב באופן שרירותי את סמכויות הרשות המבצעת לא ממש עובר.

ההתקוממות בשורות הקונגרס התגברה לאחר עדותו בנושא של שר המשפטים, אלברטו גונזאלס, שלא ממש הצליח להסוות את העבודה שבבסיסו של דבר, מדובר כאן בניסיון של הממשל להרחיב באופן חד צדדי את סמכויותיו, בניגוד לחוקה ולחוקים מפורשים. כשהופנתה לגונזאלס השאלה הבסיסית שביסוד הפרשה – "מדוע לא פניתם לקבל צווים מבית המשפט המיוחד שקיים לצורך זה" – השיב שר המשפטים בפשטות, "כי למען האמת, לא חשבנו שאנחנו צריכים".

ועוד צרות לממשל. בכיר ב-[[CIA]], שהיה ממונה על המודיעין במזרח התיכון ודרום אסיה בתקופה שלפני ומיד אחרי הפלישה לעיראק, האשים במאמר שכתב לירחון הנחשב "פוריין אפיירס", כי ממשל בוש השתמש בצורה סלקטיבית ביותר במודיעין כדי לבסס את טענתו בעד פלישה לעיראק.

זו הפעם הראשונה שאדם בעל נגיעה ישירה למידע הרלוונטי מאשר טענה זו. הבכיר, פול פילאר, פרש מתפקידו באוקטובר האחרון. לדבריו, "אם מכל מכלול המודיעין בנושא עיראק השתמע דבר ברור, הרי זה שאין לצאת למלחמה, וכי אם כן נצא אליה, השלב שאחרי הפלישה יהיה תסבוכת קשה".

בנאום מצב האומה לפני שבועיים, ניסה הנשיא בוש להפגין נחישות בנושא עצמאות האנרגיה כשאמר "ארה"ב מכורה לנפט", וקרא לצמצם את יבוא הנפט מהמזרח התיכון (אבל לא הציע דרכים מעשיות לעשות זאת). גם מחווה ריקה שכזו העלתה את חמתם של ברוני הנפט, שמהווים את גדולי תומכיו של הנשיא.

סטיוארט מק'גיל, סגן הנשיא הבכיר של חברת אקסון, שרשמה בשנת 2005 רווחים של 25 מיליארד דולר (שיא של כל הזמנים, לכל חברה שהיא), מיהר להשיב כי "ארה"ב תמיד תסתמך על יבוא של נפט מחו"ל כדי לספק את צרכי האנרגיה שלה, ועליה לחדול מניסיונות להשיג עצמאות אנרגיה".

ג'ק קרטר, בנו של הנשיא ה-39 של ארה"ב, [[ג'ימי קרטר]], הכריז רשמית על כוונתו להתמודד בנובמבר הקרוב על מושב בסנאט האמריקאי מטעם מדינת נבאדה. זו תהיה המשרה הציבורית הנבחרת הראשונה של ג'וניור. בנאום ההכרזה על התמודדותו הציג עצמו קרטר הבן כ"אאוטסיידר" שאינו נמנה על חוגי השלטון המסואבים בוושינגטון – נוסחא שסייעה לאביו להפוך ממושל אלמוני לנשיא.

במדינת קנזס מתנהל משפט משעשע למדי, בכיכוב תובע כללי שמנסה להציל את הנוער התמים והזך של המדינה מזוועות המזמוזים וההתנסויות המיניות. התובע, פיל קליין, הוציא הנחיה המפרשת מחדש את חוקי המדינה כך שיחייבו כל גורם מקצועי הבא במגע עם בני נוער – רופאים, אחיות, יועצים, עובדים סוציאליים, מורים ובעצם כל אדם בוגר – לדווח על כל "מגע אינטימי" שמתרחש בהסכמה בין בני נוער מתחת לגיל 16. ההנחיה הוצאה על סמך ההנחה שכל מגע כזה, בלי קשר לנסיבות ולגיל שני המשתתפים, הוא בעצם אונס. איגוד עובדי הבריאות של המדינה הגיש תביעה בדרישה לבטל את ההנחיה. לטענתם, בעוד שהם תומכים מאד בחובה לדווח על התעללות מינית באשר היא, הרי שהלשנה לרשויות בכל פעם שג'וני מתמזמז עם סוזי יביא לאובדן מוחלט של האמון בין בני נוער למקצועני בריאות, ויקשה בהרבה על גילוי מקרים של התעללות אמיתית.

השופט בתיק, תומאס מרטן מבית המשפט מבית המשפט הפדרלי המחוזי, אינו טורח להסתיר את תסכולו. בשבוע הראשון של המשפט הוא קבע כי עמדת התובע הכללי "מבוססת בים של אי-ודאות", ובשבוע השני, שהסתיים זה עתה, הוא התלונן כי "בימים האחרונים נאלצנו לעסוק במשחקי סמנטיקה אוויליים", כפי שמדווחת דליה לית'וויק מהמגזין סלייט.

הסיבה לטרוניה של השופט היא, שבמהלך המשפט החליפו קליין ואנשי משרדו חמש הגדרות למה שמוגדר "פעילות מינית" תחת החוק. בין ההתפתלויות של קליין היתה גן הקביעה שמין אוראלי שמבצע בן בבת הוא אסור תמיד, בעוד שמין אוראלי שמבצעת בת בבן אסור "רק אם יש חדירה". כשנשאל לאיזו חדירה בדיוק הוא מתכוון, השיב קליין שאינו יודע. אולי אם היתה מישהי מאירה את עיניו בנושא, הוא היה פחות מוטרד ממה שעושים אחרים.