רעות חולות רבות שוכנות בפוליטיקה הישראלית, אבל החובבנות היא מהמסוכנות שבהן. אין ככל הנראה תחום עיסוק אחר בו חוסר מקצועיות נחשב ליתרון ואוטנטיות מהווה תחליף מקובל למיומנות. כסף גדול, סקרי דעת קהל, אסטרטגיות וקמפיינים - לא מצליחים להסתיר את העובדה המצערת, שרבים מהפוליטיקאים מסרבים להבין איך מתנהלת הזירה אותה הם מייחלים לכבוש.
המתקפה שהשמיע עמי איילון בעיתון "הארץ" על "האדלריזם", היא דוגמא מצוינת לדמוניזציה שעושים אלו המתקשים להתמודד עם חוקי המשחק בפוליטיקה העכשווית. איילון יוצא נגד ראשי מדינה המתודרכים על ידי יועצי תקשורת ואסטרטגים, כאילו עמיר פרץ אינו נעזר בכמה מהיועצים המיומנים והיקרים בעולם באותו תחום ממש. ראש השב"כ לשעבר מוקיע את אנשי הפרסום אותם שוכרים אנשי ציבור, אך שוכח, למרבה הנוחות, שהמשבר הקשה ביותר בינתיים בקמפיין הבחירות של מפלגת העבודה, התרחש בשעה שמוטי מורל הוחלף באיש יחסי הציבור רוני כהן בתפקיד מנהל מסע הבחירות.
אבל לא הסטנדרט הכפול של איילון מטריד אלא הנתק מהמציאות. כבר למעלה מעשור שראשי הממשלה בישראל מוקפים בכוורות הומות של אנשי יחסי ציבור, אסטרטגים ויועצי תקשורת. בפרק הזמן הזה הספיק עמי איילון לשמש בכמה מהתפקידים החשובים במערכת הביטחון וצבר כמות עצומה של שעות בלשכת ראש הממשלה. האם איילון לא הבחין במעטפת היועצים של פרס, נתניהו וברק? או שמא רק ראובן אדלר מצליח להוציא את מפקד הקומנדו לשעבר משלוות רוחו?
חוקי המשחק בפוליטיקה השתנו לטובה (או לרעה) יחד עם השינוי הגדול שעברה ישראל והפתיחות לתרבות המערבית. הפריימריס במפלגות הגדולות פרצו יחד עם עידן הטלוויזיה הרב ערוצית וכדאי מאוד לנבחרי ציבור לא רק לחשוב מה לומר - אלא גם לוודא היטב שהם יודעים כיצד לומר זאת ולמי. מי שרוצה להשתמש בתקשורת כדי להעביר את המסרים בהם הוא מאמין, טוב יעשה אם ילמד ויתמקצע באופן בו ניתן לבצע זאת בצורה הטובה ביותר.
טוב יעשו כל מגלגלי העיניים ומצקצקי השפתיים אם יחדלו מהגעגוע לפוליטיקה של פעם - פוליטיקה שהיו בה אולי אידיאולוגיות מוצקות, אבל גם וועדות מסדרות ושחיתות מפלגתית ואישית לא מבוטלת. לטוב ולרע, הכל היום נעשה לעין הציבור וקשה עד בלתי אפשרי להסתיר עמדות או להחביא מעשים. הרקורד המרשים של עמי איילון מאפשר לו להזמין עיתונאי לתה צמחים ולשטוח את משנתו, אחרים יאלצו להיעזר ביועצי תקשורת מיומנים כדי לפרסם את עמדותיהם ולשכנע את הציבור להצביע בעדם.
ובחזרה לנקודת ההתחלה. הכל מתחיל ונגמר בחובבנות. כל אחד משוכנע שהוא יכול להיבחר לכנסת ורבים וטובים המומים לגלות שהציבור מסרב להבין על מה הם מדברים. מעטים מתיימרים לייצג עצמם בביהמ"ש ללא עורך דין, באותה מידה ממש אף אדם שחפץ בטובת עצמו לא צריך להיכנס לפוליטיקה ללא עזרה או יעוץ. הכרת חוקי המשחק תאפשר למצביעים לבחור מועמדים שלכל הפחות מבינים לאיזו קלחת הם נכנסים ולא מפתחים רגש נוסטלגי לימים העליזים של מפא"י.
* הכותב משמש כעורך מהדורת "חדשות HOT בדרום".
חובבנים הביתה
רועי כ"ץ
12.2.2006 / 9:29