אני מ-א-מ-י-ן

ביום שישי האחרון כתבה מיכל מירון-שקד, כי היא גאה בכך שהעם אינו מאמין יותר לבנימין נתניהו שיצליח למגר את העוני בתוך 3 שנים ואינו מפחד מאזהרותיו בנושא החמאס. אך אין ספק שדבריה המעניינים ראויים לעיון נוסף.

גם אני אינני מאמין לכל מילה של בנימין נתניהו, כשם שאני מטיל ספק במילים רבות של פוליטיקאים שפיתחו לעצמם את אומנות השקר המהווה נורמה בעולם הפוליטי. אבל אני מאמין לו בכך שהוא אומר שיצליח למגר את העוני תוך שלוש שנים ולהתמודד בהצלחה עם האתגר הביטחוני והמדיני שמציב לנו החמאס. אני מאמין לו משום שנתניהו, בניגוד לפוליטיקאים אחרים במדינה הזו, התמודד היטב עם מצבה הקשה של הכלכלה ועם החמאס על פי תוכנית אידיאולוגית סדורה מראש והוא הוכיח שההתמודדות שלו הייתה מוצלחת, כי ציוניו במבחן התוצאה גבוהים וכי יש לתת לו להשלים את המלאכה.

זיכרון קצר מאוד יש למבקריו של נתניהו, המטילים את ביקורתם בכל הקשור להבטחותיו בנושא ההתמודדות עם החמאס. רבים מהם זוכרים במעורפל את המציאות המטורפת שנוצרה בישראל עקב פיגועי החמאס באביב 1996. שבוע אחר שבוע נאלצו אזרחי ישראל חסרי האונים להתמודד מול גל טרור ענקי שפרץ בעקבות חיסולו של המהנדס יחיא עייש. נתניהו הבטיח בתשדירי הבחירות "שלום בטוח", אך רבים, בעיקר בקרב השמאל הישראלי, לגלגו על הבטחותיו להפסקות הפיגועים. נתניהו כיהן שלוש שנים כראש ממשלה ותקופה זו תיזכר כתקופה הרגועה ביותר בשנים האחרונות. כלומר, לא שלא היו פיגועים, אבל הוא הוכיח לראשונה בדור שלנו, דור שנות האלפיים, כי ניתן להתמודד עם הטרור ולהגיע לכך שהמצב יהיה נסבל בנסיבות הקשות. היום זה נראה "מובן מאליו" כי ניתן להתמודד עם הטרור, אך חובה עלינו לזכור כי נתניהו היה הראשון שהתמודד עימו בהצלחה והוא אשר פרץ את הדרך לכך. הוא לא המציא את הדבר יש מאין אלא הוא הניח את היסודות למה שקרא שר החוץ האמריקאי, ג'ורג' שולץ עוד ב – 1980, "דוקטרינת נתניהו" למלחמה בטרור. הכינוי ניתן בעקבות הוצאת ספרו של נתניהו : "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח". בספר הנדון הראה נתניהו, על פי משנה סדורה, כיצד ניתן להילחם בטרור הבינלאומי. ב – 1996, חודשיים לפני בחירתו ובשיא גל הפיגועים של אותה שנה, הוא הוציא לאור ספר הנקרא "מלחמה בטרור", בו ניתח בצורה מבריקה את הגילויים החדשים של הטרור הערבי עימו נאלצה ישראל להתמודד. הוא חשף בספר את שורשיה ושיטות פעולותיה של רשת הטרור של האיסלאם הפונדמנטליסטי, ולבסוף, הציע דרכים מעשיות להתמודדות עם הטרור שהופנה כלפי מדינת ישראל - נדמה לי שהוא הצליח בכך, לפחות הרבה יותר מהאחרים.

זיכרון קצר מאוד יש למבקריו של נתניהו המטילים את ביקורתם בכל הקשור להבטחותיו בנושא "מיגור העוני תוך שלוש שנים". אותם ספקנים מתקשים להיזכר, כי המשק הישראלי היה על סף קריסה וכי כאשר הבטיח נתניהו כי הוא יוביל את המשק מקריסה לצמיחה גם אז היו תגובות ספקניות ורבים שאלו איך אפשר להאמין לאדם הזה, שבמשך שלוש שנים הראה לנו עד כמה הוא חסר אמינות.

ובכן, מספר שנים עברו, והבלתי ייאמן נעשה, כאשר המשק עבר מקריסה לצמיחה. זה לא היה קל, נתניהו עמד מול אין ספור השמצות אך במבחן התוצאה הוא הוכיח שקיים את שהבטיח. נכון, העוני גדל וכלל הציבור הישראלי נפגע מהתוכנית הכלכלית, ביניהם נשים כויקי כנפו. אך אי אפשר להתעלם מכך שהצמיחה תועיל לאותם עניים בטווח הרחוק, בדיוק על פי תוכנית נתניהו בה התווה שלושה שלבים לפתרון הבעיה הכלכלית:
א. שלב הבלימה של קריסת המשק.
ב. שלב ייצוב המשק
ג. מיגור העוני.

כמו במלחמה בטרור, גם בנושא הכלכלי, לנתניהו יש תוכנית ברורה מראש עליה הצהיר עם כניסתו למשרד האוצר- אני מקווה שיתנו לו לסיים אותה.

היום, "מובן מאליו" שניתן היה להציל את הכלכלה הישראלית אך ב – 2003 הציבור הישראלי היה חסר תקווה מהמצב. יותר מכך, לדידם של רבים עדיפה תוכנית כלכלית עם "כתף קרה" לחלשים שתציל את הכלכלה הישראלית מקריסה ולאחר מכן תפתח את הדרך למיגור העוני מאשר כלכלה לא אחראית עם "מילה חמה" שתוביל לקריסת המשק ועקב כך לחוסר תמיכה מוחלט בחלשים, שיגיע לכלל החברה.

הכותבת גם עוסקת בתמונות מקמפיין 1996 של נתניהו והיא שוכחת כי בקמפיין בחירות יעשה פוליטיקאי כל שבאפשרותו על מנת להועיל לעצמו. הייתי מציע לה לבדוק קמפיינים של מפלגות אחרות ובייחוד של "קדימה" - מפלגה המציגה את שרון, למרות שהוא בכלל לא יהיה שם. ככלל, העיסוק המשני בתמונה זו או אחרת פוגם באיכות הדיון האם לנתניהו יש מדיניות טובה או לא ובאופן כללי מה הדרך הטובה למדינת ישראל.

לסיכום, העם בישראל מבקש לעצמו יציבות והוא נוהה אחר המפלגה אותה ייסד אריאל שרון, אותו אדם המזוהה יותר מכל בחמש השנים האחרונות עם יציבות. סיבה זו, יחד עם סיבות נוספות כמו התנהלות נתניהו בעבר, התנהלות חברי מרכז הליכוד והתנהגות חברי כנסת מהליכוד, מהוות סיבות מכריעות לנהירה אחר "קדימה". אך מי שיסתכל קדימה יראה, כי אהוד אולמרט איננו אריאל שרון, אולמרט השאיר אחריו את ירושלים כעיר בקריסה כלכלית ואם כשל בירושלים מדוע שיצליח באתגרים העומדים בפני מדינת ישראל המאוד מורכבת? מי שיסתכל קדימה יראה, כי רוב הגורמים שהשחיתו את מרכז הליכוד עברו יחד עם עומרי שרון ל"קדימה". מי שיסתכל היטב יראה כי הליכוד החל במה שדן מרגלית הגדיר "ניקוי אורוות" ומציג רשימה ראויה ומכובדת. מאידך, ב"קדימה" לא מצאו אפילו מקום זוטר לאישיות מעולה כדן מרידור בשל הווטו של המשפחה – משפחת שרון. מי שמסתכל לעתיד יודע, כי יש מצבים בהם ראש ממשלה שמגיע לקדנציה שנייה מתנהל בצורה אחרת ואחראית מאשר בעבר. אם יצחק רבין ז"ל עשה זאת גם נתניהו מסוגל, בייחוד לאור מעשיו והאידיאולוגיה המוצקת שלו.

אני הייתי נותן לו לסיים את שהתחיל.