מה נשתנה החודש הזה?

פתאום אנחנו בחודש של הבטחות ומתנות קטנות והחגים כלל אינם בפתח. מועמדי המפלגות מבטיחים הבטחות מקיר לקיר לבוחרים: נוריד את המע"מ, נקל במיסים, נפחית את מחירי הנסיעה בתחבורה ציבורית, ילדיכם ילמדו בחינם או כמעט בחינם בבית הספר ובאוניברסיטה. גם הוריכם הפנסיונרים יחיו בקרוב בכבוד, כי נעלה את קצבאותיהם ואתם, אתם – כוח העבודה העכשווי במשק - תרוויחו יותר ותשלמו פחות מס ותהיה משמעות לחיים בכבוד.

ובינתיים, כדי לאותת לציבור שאכן כך יהיה, קיבלו השכירים, בראשית החודש, תוספת מזערית לשכרם (תלוי בגובה המשכורת), חוב מהבטחות עבר של האוצר. לבעלי שכר מינימום התוספת היא של כמה עשרות שקלים ולבעלי ההכנסות הגבוהות – איך לא – תוספות השכר מסתכמות בכמה אלפים.

גם בפנסיונרים התחשבו והביטוח הלאומי הוסיף לקצבאות הזיקנה לא פחות מ- 27 ש"ח. מדוע רק 27 ש"ח? קצבת הזיקנה הוצמדה למדד ולא לשכר הממוצע במשק. מאחורי הקלעים, העובדה היא שהשכר הממוצע במשק עולה יותר ממדד המחירים לצרכן. לכן החלופה הפחות יקרה למשק המדינה כדאית: המדד. מכאן שמה שנשחק נשחק ומה שניתן אינו משמעותי, להוציא הכותרות בתקשורת שבישרו כי קצבאות הזיקנה עלו. בבית המרקחת, כשהקשיש מגיע לרכוש את מנת התרופות החודשית והקיומית שלו, הוא לא משלם עליה במחירי סוף עונה ובוודאי שאינו מקבל זאת בחינם, נהפוך הוא. גם 27 שקלים חדשים לא ישנו את מצבו הכלכלי העגום בלאו הכי. אולי יאפשרו לו לגשר על הפער בגין עליית מחירי התרופות.

ובימים אלו ממש, כמו בכל ראשית שנה אזרחית, אמורים שרי האוצר והפנים להודיע לרשויות המקומיות אם יעודכנו - ומתי - חיובי הארנונה העירונית בהתאמה למדד ואולי מעט יותר. בדרך כלל מעלים את הארנונה בינואר כדי לאזנה מול העליות במדד וכיוצ"ב. עדיין לא ניתן האות (ליתר דיוק האחוז בספרות) לעליה בתשלומי הארנונה, אך אל דאגה. גם אם לא תעודכן הארנונה בימים הקרובים, היא תעודכן בבוא היום ותחול רטרואקטיבית מ-1 בינואר 2006.
לא יוותרו לנו ולו על אגורה שחוקה אחת של גבייה וזאת כדי לאפשר לרשויות המקומיות לפעול בכבוד, לספק את כל צרכיו ודרישותיו של האזרח הקטן וכמובן את שכר העובדים והבכירים המועסקים בה. ולמען הסר ספק, הפסיקה קובעת בעקביות, כי אין זיקה ישירה בין סכום הארנונה שמשלם האזרח לקופת הרשות המקומית לבין השירות הניתן בתמורה.

ועל השירות לאזרח ייאמר, כי מספיק היה לצאת מהבית ביום רביעי בלילה ולנסות לחצות את הכביש בין נהרות המים שלא מצאו לעצמם פתח ניקוז, ולהבין שלא תמיד הספיקו לעשות בהכנסות הרשות המקומית את הכל כדי להכין את העיר לחורף הישראלי, שאינו מן הקשים בעולם.

חשוב להזכיר כאן את העובדה שעדיין יש רשויות מקומיות – ישראליות וערביות - שעובדיהם לא קיבלו שכר בשל מצוקתן הכלכלית.

המזל הוא שמשנת הכספים 1987 הוגבל כוחן של הרשויות המקומית לקבוע את שיעורי הארנונה ולשנותם ללא אישור שר הפנים והאוצר. אמר לעניין זה מבקר המדינה בדו"ח האחרון בשנת 2005, כי הארנונה משולמת עבור סל שירותים בסיסי וגביית אגרות בעבור שירותים מיוחדים היא חריג. בנקודה זו הורה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכאל לינדנשטראוס, למשרד הפנים כי יקפיד שהרשויות המקומיות יימנעו מלהטיל אגרות חדשות בגין שירותים שמומנו באופן מסורתי מכספי הארנונה. ולמה התכוון? לאגרות לעניין שמירה לדוגמא ושאר היטלים שחלק מאיתנו פוגשים בשובר דרישת תשלומי הארנונה.

לעלויות החודשים האחרונים, אלו שלפני יום הבוחר, יש להוסיף גם את עליית מחירי הדלק וייקורם הזוחל של מוצרי המזון והצריכה השונים. עליות אלו אינן עומדות ביחס ישר לתוספות השכר שנותרות שחוקות ודוממות מול ההוצאות לנפש.

התוצאה היא כמו בכלים שלובים: בכיס אחד אנו מתוגמלים בכמה עשרות שקלים ומכיס אחר, לא עמוק במיוחד וצמוד לכיס שקיבל כמה מעות, נוטלות הרשויות את מיסיהן ואגרותיהן ולא תמיד ביחס ישר למה שהאזרח מקבל מהן בתמורה.

עכשיו נותר רק לראות מה ההפתעות שמחכות לנו מה-1 באפריל השנה, רגע אחרי הבחירות ולפני השיבה לשגרת החיים עד לפעם הבאה: לפני הבחירות לכנסת ה-18.