רונית לא אוהבת לחלק סטיקרים בצמתים, יוליה רוצה לשמור על נשיותה, עדנה שברה הרבה תקרות זכוכית, ויולי עמדה במקלחת כמה פעמים ושיננה בקול רם: אני פוליטיקאית, אני פוליטיקאית, מי היה מאמין שאני פוליטיקאית...
תכירו בבקשה כמה מן הפוליטיקאיות הבכירות בישראל: מה הן חושבות, מהיכן הן באות ולאן הן הולכות. את ההזדמנות הנדירה הזאת לדיון תקשורתי נדיב בזמן סיפק אמש המכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים.
מה עמדות הפוליטיקאיות הבכירות בישראל בשאלות הקשות בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה? מצד המכון היתה העיתונאית והשדרנית כרמית גיא, שהצטיידה ברשימה של שאלות נוקבות אותן הציגה לנבחרת הפוליטיקאיות הבכירות בישראל: זהבה גלאון ממרצ, יולי תמיר וקולט אביטל מהעבודה, רונית תירוש, יוליה שמאלוב-ברקוביץ ורחל אדטו מקדימה. נדיה חילו, צביה גרינפלד, שלי יחימוביץ ולימור ליבנת רשמו חיסור בולט.
אז מה קורה כאשר נשים בלבד מאיישות את השולחן העגול? האווירה נינוחה, השיחה תרבותית ואינה תוקפנית גם כשהיא נוקבת. כרמית גיא מצליחה לשאול שאלות "עומק" מבלי להיתפס לאגרסיביות יתרה. אולם מה באשר לתשובות? האם נשים מצליחות לארגן לעצמן אג'נדה בנושא כה גברי כמו "חוץ וביטחון"?
האמת, זה לוקח קצת זמן עד שהשיחה "מתחממת" ועד שהמועמדות החדשות תופסות תאוצה ומרשות לעצמן "להתרחב" לתוך נפח החלל המיועד להן. זה מצריך את התערבותה של ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון לדמוקרטיה שמדברת על "נחיתות אינהרנטית" של הנשים בהשוואה לגברים ומצליחה להקפיץ את האווירה סביב השולחן העגול. "אני מומחית מס' 1 בארץ לחינוך," אומרת רונית תירוש, "את הנושאים האחרים אני עדיין לומדת."
זהבה גלאון הייתה מקצוענית, רצינית ויסודית, כהרגלה. גם יולי תמיר ידעה על מה היא מדברת, מאיפה היא באה ולאן היא הולכת ולמרות שהשאיפות שלה הן בתחום החינוך, היא בהחלט משיבה בביטחון גם בנושאי חוץ וביטחון. מילים כמו "הכיבוש משחית" ו"שתי מדינות לשני עמים" הן בבחינת קונצנזוס בפורום הזה. האם לנהל מו"מ עם החמאס - זו כבר שאלה יותר מסובכת. רונית תירוש, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר מציעה לא לדבר עם החמאס עד שלא יכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. זהבה גלאון מציעה להיות פרגמטיים יותר: לפנות את השטחים ומיד, תוך הקמת משטר בינלאומי דוגמת קוסובו ומזרח טימור. קולט אביטל מסכימה איתה: "ברור שהכיבוש יסתיים", היא אומרת "ברור שנבין שהחמאס הוא עובדה מוגמרת, ואם תרשו לי להתנבא, נראה לי שדווקא איתם נצליח להגיע לידי הסכם."
בגדול, אפשר היה לראות שרוב הנשים הללו הן בהחלט אסרטיביות ורציניות. ד"ר רחל אדטו מדברת על חוק הפנסיה ועל בריאות האזרחים, ואין ספק שאחרי 30 שנות עבודה כרופאה בשירות הציבורי, יש לה מה להגיד בתחומי בריאות הציבור. רונית תירוש אמנם לא מאמינה בשריון מקומות לנשים, אבל כיוון שיש פחות מדי נשים בפוליטיקה ובגלל "שהשוביניזם חוגג מסביב, אני בעד שריון ואפליה מתקנת לנשים- אבל באופן זמני". ויוליה שמאלוב-ברקוביץ מתכוונת לפעול לעידוד יציאת נשים לעבודה, ולכך שמשכורתן של מטפלות תיחשב הוצאה מוכרת.
בסך הכל הנשים שלנו בכנסת הבאה מכירות בכוחן, מבקשות שוויון-הזדמנויות והולכות למקסם את הצלחתן בכנסת - ובגדול.
נשות הכנסת - חזקות, רציניות ובטוחות
מיכל מירון-שקד
8.2.2006 / 14:22