אין בעולם אהבה כמו אהבה לאבא

שימוש ציני בחוק, ברוך שפטרנו מעונשה של זו, אשר יגורנו לנו בא לנו - אלה ועוד קלישאות רבות נזרקו לאוקיינוס ההתבטאויות המופתע מאוד, בעניינה של ח"כ ענבל גבריאלי. ענבלי, הח"כית המנהלת רומן מתוקשר עם כדורגלן לא מוכשר איתו היא חיה בדירתם בהר אדר, לא היססה להפעיל את החסינות שלה לטובת בני משפחתה. למרות שהיא גרה עם השוער שלה בירושלים, היא לא היססה להגיע לבית הוריה ולעמוד בשער, תוך שהיא מונעת מהשוטרים בגופה מלהיכנס לבית אביה ולערוך בו חיפוש.

כשביקשו את תגובתה מאוחר יותר, זה מה שגבריאלי אמרה: "אני לא מגיבה על הסיפור הזה. אני לא צריכה להגיב על כל מה שמתפרסם וכדאי שקודם תעשו שיעורי בית על הפרטים". היא ללא ספק עשתה שיעורי בית והיתה מוכנה לחלוטין למתקפה המשטרתית מחד, ועשיית שימוש בזכויותיה כחברת כנסת מאידך. ענבל גבריאלי הוכיחה לנו אתמול שהביטוי הון ושלטון הוא כבר ארכאי ולא מדוייק. פשע ושלטון, זה עכשיו הדבר המבהיל באמת שעלינו להתמודד עימו וגבריאלי הצעירה עשתה לנו אתמול בית-ספר בעניין הזה.

היא לא התחשבה בנו בכלל. השוטרים אמרו שהיא לא באמת גרה בבית אביה בחולון, ואחותה, עו"ד בהכשרתה (אין ספק, בבית גבריאלי ראו את הנולד) אמרה מייד: מה זאת אומרת לא גרה? היא עדיין גרה. עובדה, חפציה פזורים בבית. גם אם היא גרה, עדיין יכולה היתה הח"כית הצעירה לאפשר את החיפוש בבית, אבל היא לא פראיירית. הון ושלטון?! מה פתאום. פשע וכנסת, זה עכשיו הטרנד, וענבל גבריאלי הבינה שאין בעצם בעיה לנצל את רגעיה האחרונים בכנסת הנוכחית כדי להסדיר קצת טובות הנאה לאבא'לה. למה לתת לחפש אם אפשר לא לסייע לשלטונות החוק?

וכך, הצטרפה גבריאלי לקבוצת משפחות הפשע. לאלה שיכולים להיישיר מבט למצלמה ולומר בלי שום נקיפות מצפון: הקשר שלי עם אבא שלי, האהבה שלי אליו, לא יכולתי לעמוד מנגד. הייתי חייב. חלקם של הילדים המסורים האלה הוסיפו בסוף המשפט הזה גם "סליחה, טעינו", אבל גבריאלי עוד לא במקום הזה. היא ואחותה ועוד נציגים משבט הגבריאלים נראו אתמול בטלויזיה כשהבעה צדקנית של המלאך גבריאל משוחה על פניהם. הם לא נראו מזועזעים, הם לא נראו בפאניקה. להפך, הם נראו אפילו משועשעים משהו, חיוך קטן וציני נמתח בין זוויות הפה של הגבריאלים השונים. הם מכירים את התהליך - יקראו לעדים, שועי מדינה יופיעו ויגידו "אחי, אתה לא מאמין איזה משפחה החבר'ה האלה". ינתנו עדויות אופי, מהצבא, מהבית-ספר, יתנהלו משפטים, יהיו ערעורים, ענבלי כבר תהיה בהריון והלב היהודי יכאב, וכולנו נגיד "למה להיות קטנוניים? תראו איזה משפחה יפה".

כן, יש תקדימים, וכן, ענבל גבריאלי בטוח עשתה שיעורים.

השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא אם אנחנו עשינו שיעורים? האם אנחנו מבינים שנציגינו הנבחרים מנצלים כל פירצה בחוק לטובתם? האם אנחנו מבינים שזכויות היתר שהענקנו להם, והם העניקו לעצמם, חוזרות אלינו כבומרנג ומכות לנו בפנים? האם נרים את הרף לפני שאנחנו בוחרים את נציגינו לכנסת הבאה, כי נבין שהחיוכים, והקריצות והלעג המשוכים על הפנים באים להסתיר את האמת הצרופה והאיומה: אנחנו בחרנו בהם למען יעשו לביתנו, אבל הם עסוקים קודם כל בעשייה לביתם: צחי הנגבי והמינויים שעשה, שלמה בניזרי שסייע לקבלן כוח אדם תמורת כוח אדם חופשי בביתו (ועוד כמה מיליוני ש"ח) וענבל גבריאלי, שבזמנו האשמנו אותה שאבא שלה קנה לה את דרכה לכנסת. השאלה היחידה שנותרה פתוחה, אם כן, היא האם לאור הראיות המנצחות שהובאו לפנינו בימים האחרונים, נהיה מוכנים לשמור על ראש פתוח עד הבחירות וגם אם כבר החלטנו במי אנחנו בוחרים, לשקול מחדש ולשים בקלפי פתק שיודיע את מי אנחנו רוצים לראות בשלטון, בתנאי שהוא צח ונקי כמו תינוק ביום היוולדו, שגם אהבתו לאבא שלו לא תגרום לו לעבור על החוק, להיות מושחת, לעשות מיליונים מהצד ועוד.