נודניק בלתי נלאה

אהוד ברק, האיש והאכזבה, שוב מנסה לרכב על גלים שאינם שלו לעבר מטרה שהוא לא ראוי לה, מקום בכנסת ישראל. לפני בחירתו של פרץ לראשות מפלגת העבודה, ברק חיכה שהמפלגה תקרא לו לדגל והתבדה. האיש שיכולות הניתוח שלו הן שם דבר ב"עולם הנדמה לי", באמת חשב שמישהו במפלגה מתגעגע לראש הממשלה לדקה וחצי, שדאג להשאיר אחריו אדמה חרוכה במוסדות המפלגה. וכשזה לא קרה, הוא ישב על המדוכה בציפייה לכך שפרץ יכניס, כגייס חמישי, את האדם היחידי עם אגו בעל אותו סדר גודל כשלו. אבל לא. פרץ ידע מה הוא עושה בהתעלמו מכשכושי הזנב של ברק, שרק מעוניין לחבל במפלגה מבפנים ולהיות בעמדה מתאימה על מנת לרשת את פרץ, לאחר כשלונו בבחירות.

לברק לא מתאים שום דבר מלבד שטיח אדום הפרוש היישר לעבר הכסא המובטח, והוא התאכזב מכך שפרץ לא "השכיל" לשריין לפרס ולו מקום בהנהגת המפלגה. הרי לא יאה לאיש דגול כמוהו ההתמודדות עם ברוורמן, פינס, הרצוג, תמיר, יחימוביץ או כל אחד. לכל אורך הדרך דאג אחיתופל לתת "עצות", שנועדו להשחיר את פניה של מפלגתו שלו, מתוך כוונה לפוררה עד לנקודה בה מישהו יחשוב שאולי יש צורך במשיח מטעם עצמו, אהוד ברק.

ברק צופה בעיניים כלות כיצד הדור שלו תופס את עמדות ההנהגה, בעוד הוא עסוק בלהיות הפרשן הפוליטי של כל מה שלדעתו לא בסדר במערכת הפוליטית; ומה לא בסדר? הו, טוב ששאלתם: הוא לא שם, ולא רק שהוא איננו שם, אף אחד גם לא ממש מעוניין בו. נתניהו, האיש שהפסיד לברק לפני פחות מעשור, מנהיג את הליכוד. פרץ, שמהווה בדיחה על חשבונו של ברק, מנהיג את העבודה, כשברקע אורבים פואד, וילנאי ופינס ורק ממתינים לשלוף את הסכינים הארוכות עם כשלונו הקרב של פרץ בבחירות. ולבסוף ישנו אהוד אולמרט, ראש הממשלה בפועל וככל הנראה ראש הממשלה הבא. כולם בני דורו של ברק ואף צעירים ממנו.

והנה ה"תפנית" הגיעה, או כך לפחות חשב ברק, והחל במגעים עם עוזי דיין. אך שוד ושבר, דיין, סך הכל אלוף במילואים, לא מוכן לוותר לרמטכ"ל לשעבר על ראשות מפלגה, שכלל לא נמצאת על המפה בסקרים. אך לא איש כמו ברק ישחק כינור שני, וכך לפני שהתפנית החלה היא גם הסתיימה, לפחות בשביל אהוד ברק.

אך לא זה מה שירפה את ידיו של משיא העצות הבלתי נלאה. ברק מדבר עם פורז ועם חבר הכנסת ברונפמן, שכרגע אף אחד לא מכין כסא עם השם שלהם במשכן, אבל הם היו מאוד רוצים שיהיה. רק תנו לו זמן והוא ידבר גם עם לוינטל, ופריצקי, ואולי גם עם פנינה רוזנבלום, ייתכן שגם יחיאל חזן וגבריאלי יקבלו בקרוב טלפון מאחת המזכירות לשעבר של ברק במטכ"ל, שהרי כידוע הוא מנהל את הכל כאילו היה זה מבצע צבאי, ה-כ-ל מתקתק כמו שעון שוויצרי, ממש כמו שהיה בתקופתו של ברק כראש ממשלה (כן, פעם הוא היה רלבנטי, ייתכן ובדיוק מצמצתם).

ובאמת כיצד ניתן לשכוח את אותה תקופה; כשהכל היה ממש בסדר, ששום אינתיפאדה לא פרצה, שהעולם כולו לחץ על הפלסטינים ולא עלינו, שמפלגתו עמדה מאחוריו במאת האחוזים, שהוא היה ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם וזו גם הסיבה שהוא נבחר שוב לראשות הממשלה והגענו למנוחה ולנחלה. אה, לא? אני מוכן להשבע שקראתי את זה באיזה טור פרשנות שלו.