מי פנוי בצ'ק פוסט?

חיי הלילה בחיפה מעוררים בדרך כלל אסוציאציות של בירה מכבי בשלהי שנות ה-80', והמילים סיטי-הול ועמק האלכוהול (שלא לומר נחל הקישון) מתעוררות מיד. עם זאת, נראה ששינוי, מינורי ככל שיהיה, עומד להפרות במשהו את חיי הלילה המנומנמים של היפהפייה הצפונית שנוהגת לכבות את אורותיה בתשע בערב, עת נסגרת השווארמיה האחרונה בעיר. חבורת צעירים חיפאית, שבחרה להשאר בעיר ולא להגר לתל אביב, לקחה על עצמה משימה קשה: להעיר את סצינת האנדרגראונד בעיר שעד כה הדבר הכי קרוב לאנדרגראונד בה הוא הכרמלית.

גון אלון (20), גרפיקאי המעצב רבות מההזמנות המסתובבות דווקא בתל אביב, זיהה יחד עם יוצרים ומוזיקאים נוספים את הצורך לנער את חיי הלילה בחיפה, באופן שיחרוג מעמק האלכוהול. אלון אסף לפני ארבע שנים יוצרים, שעוסקים בעיקר בתרבות הרחוב (גרפיטי, די-ג'יים) והחל לערוך את מסיבות ה"ברוקן פינגז". "המסיבות התקיימו בתקופה ההיא פעם בחודש-חודשיים, ועם הזמן התייצבה כמות הקהל על 450 אנשים שבאו באופן קבוע למסיבות", מספר גון, "חיפה היא כמו קיבוץ, למרות שזו עיר של 300,000 איש. רובם מבוגרים, עייפים או שעברו לתל-אביב, כך שהצעירים שכן יוצאים מכירים טוב אחד את השני. שמעתי כל הזמן תלונות על כך שאין סצנת אנדרגראונד מהאנשים שסבבו אותי, אז החלטתי לעשות מעשה", הוא מוסיף.

בתחילת הדרך חברה אליהם קבוצת הדראם-אנ'-בייס התל אביבית, אינפיוז, ויחד ערכו מסיבות גדולות יחסית לסצנה ולעיר, במועדון הסיטי-הול. שלומי מנגר, בעל המקום, מזכיר כי האנדרגראונד הוא לא מה שמביא את הכסף: "המסיבות הכי פופולריות שלי הן עדיין מסיבות חיילים בחמישי וסטודנטים בשישי, אבל רצינו לתת במה למוזיקה שמתרחקת מהמיינסטרים. אין מה לעשות, האנשים היפים שייכים לסצנה הזו". הקהל והמארגנים, כולם בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, והם מגייסים את כל האנרגיות הדרושות להרמת פרויקט שכזה בעיר כמו חיפה.

מחר (יום שבת) יתחילו ערבי ה"ברוקן פינגז" להיערך במתכונת שבועית קבועה, ואלון מקווה שאפילו בלייני ת"א יכנסו למכוניותיהם ויצפינו פעם בשבוע כדי לקבל חוויה שונה במקצת. לדבריו כבר עכשיו יש תל אביבים המגיעים למסיבות. "לדעתי, סצינת הדראם-אנ'-בייס בחיפה אפילו יותר טובה מבתל-אביב", הוא משוויץ בבייבי שלו. "החוויה מאוד שונה ומרעננת", אומר אופיר קינדלר, מקבוצת אינפיוז, "מרגישים קצת בחו"ל. בלי פרצופים מוכרים, המועדון ממוקם על צלע הר, ובסוף המסיבה כל המועדון הולך ביחד לסנדביץ' בר, המקום היחידי שפתוח בחיפה בשבת בשבע בבוקר".

גם הסדרה החדשה של מסיבות שבועיות ייערך בסיטי הול, בחדר חדש שנבנה במקום. "כל שבוע נביא די-ג'יי אחר מסצנת האנדרגראונד הישראלית", מבטיח גון. בין התקליטנים שיגיעו בשבועות הקרובים ניתן למצוא שמות כמו די-ג'יי מיוט (דראם-אנ'-בייס), רוד-בוי (רגאיי וסקא), סקולמאסטר (עופר טל, זוכה תחרות הפריסטייל האחרונה וחיפאי במקור) וסקרצ'יוריטי (בהיפ-הופ).

למרות ההתרגשות, אנשי הסניף החיפאי של האוזן השלישית האמונים על התרבות המקומית, מודיעים כי אין סיכוי לחיי לילה מוסדרים: "מי שרוצה לשמוע מוזיקה איכותית באמצע השבוע, נאלץ עדיין לנסוע לתל אביב". "אין מה לעשות, חיפה עדיין שוממת", מודה מנגר, "במהלך השבוע מי שרוצה לצאת מגיע לפאבים. אם פאב עושה ערב מיוחד במשך השבוע ומגיעים 150 איש, זה נחשב להצלחה מטורפת. הקהל הצעיר בחיפה פשוט לא יוצא, הסטודנטים בוגדניים – הם מעדיפים לנסוע לתל אביב, לשלם הרבה ולחכות בתור רק כדי להגיד שהם היו שם. מקסימום יוצאים לקיבוצים.

"גם המשטרה והממסד לא בדיוק מפרגנים. הגישה של הממסד תלויה בצד שבו הם קמים בבוקר. תבין, אם מקום אחד נופל, אין הרבה מקומות מסביב שיכולים לתמוך בסצינה ולהשאיר אותה שוקקת. או שיש הצלחה מטורפת או כישלון. ניסינו להשאיר כאן את הצעירים ועד עכשיו לא קיבלנו מספיק תמיכה. אולי המצב עוד ישתנה". מנגר מספר כי סיבות אלה היו גם בעוכריהם של בעלי האומן 17 ומועדונים נוספים בחיפה, שתוך תקופה קצרה סגרו את שעריהם. בעלי האומן 17, שקיוו להקים רשת ארצית הכוללת את שלוש הערים הגדולות בישראל, לא ציפו לקשיים המיוחדים שמביאה עימה העיר חיפה, שמתחילים בעירייה בעלת מצב רוח הפכפך ומגיעים עד לקהל שפשוט לא מגיע באמצע השבוע.

"התקופה היחידה שבה הרגשנו שקורה כאן משהו באמת בלילה, היה כשנפתח האומן", אומר איתן קירשטיין, עורך עכבר כל-בו חיפה, "המועדון נפתח בבום גדול ולא שרד, כידוע. המועדון הזה הוא דוגמה טובה לבעייתיות בחיי הלילה של המועדונים בחיפה - המשטרה הציבה בפניהם דרישות בלתי אפשריות בכל מה שקשור לאבטחה וכמות האנשים המותרת במקום והיה חשש מפני אוכלוסייה בעייתית. חוץ מזה, מועדון בחיפה לא יכול לקחת יותר מ-30 ¤ לכרטיס, כי הקהל פשוט לא ישלם. אין פלא שהמועדון נסגר, זה מצב כמעט בלתי אפשרי. חיי הלילה של חיפה מתרכזים בפאבים שנמצאים במוריה, ובאמצע השבוע גם הם נסגרים בחצות, אין איפה לשתות דרינק באמצע הלילה. במהלך השנה שעברה, למשל, נפתחו רק שלוש מסעדות ושני פאבים בעיר. המועדון היחידי שמצליח לשמר את עצמו הוא הסיטי-הול, וגם זה בגלל שהוא ערוך להופעות ובחיפה יש דרישה גדולה לרוק. אני בחיפה כבר 30 שנה ולא קורים פה הרבה דברים. חברים בני גילי מעדיפים את תל אביב. הגיע הזמן למשהו חדש, וטוב שיש כאלה שמנסים להחיות את הלילה החיפאי בתכנים חדשים".