כבישי אגרע

TIME IS MONEY. לכן מי שיכול, לוקח את המשפט – בהיפוכו - ורוכש בכסף את הזמן היקר שלו.

למה הכוונה? אתה חש ברע, אין לך זמן, חשק וסבלנות להמתין לרופא קופת חולים ועוד בתור ארוך ומתיש? הפתרון: חבר רופא או רופא פרטי בתשלום מלא. כעבור זמן קצר אתה יוצא מצויד בתרופות ומזור. אתה שונא לבלות שעות בנסיעה בכביש (גם אם יש לך נהג) ולא מתפשר על טיסה פנים ארצית, לצד עם ישראל וצאצאיו? יש לך ברירה: להתקשר לטייס פרטי שיביאך למחוז חפצך, על כוס שמפניה מבעבעת וכיבוד קל עם הרבה מקום בין הברכיים למושב מלפנים.

כשמדובר ביעדים לאורך המדינה, שאין בסופם מסלול נחיתה והמראה, תתפוס כיוון על כביש 6. בכניסה לנתיב תתיישר מול מצלמת החיוב. אחר כך, בשיוט של 100 קמ"ש ויותר (בד"כ זה מה שקורה) תעשה דרכך ליעד. בגינות סחרוב, איך לא, תתקע בפקק המוכר.

הפקק של המדינה בפאתי הבירה, כמו דומיו בכניסות לערים גדולות אחרות בישראל, עורר מהר מאד נישה נוספת לרווחים, ממוחם הקודח של יזמים ומשקיעים.

במע"צ (במהדורתה היום: החברה הלאומית לדרכים) יש אנשים שמוחם קודח כל העת רעיונות ומיזמים כמרקחה. המטרה היא בסופו של דבר להטיב עם מי שיש לו כסף, או מי שמגיש בסוף החודש את החשבון לתשלום במקום העבודה ולא מוציא מכיסו הפרטי אגורה שחוקה.

אחרי שהגו את החלפת השילוט המכוון בדרכים - לאנגלית בלבד, הם מתכננים מהפכה, שלדבריהם נועדה להקל על עומס התנועה בגושי הערים המרכזיות בישראל.

איך? על פי התכנון, המהפכני לדעתם, הם מתכוונים להוסיף נתיבים מהירים לכבישים קיימים והפיכתם לכבישי אגרה. הנסיעה – בתשלום. בינתיים, מדברים על עשרה שקלים חדשים. ככל הנראה, עד לסיום הפרויקט התשלום יעלה ויאמיר.

על פי התכנון, המסלולים המשולמים יהיו בין ת"א להרצליה, רעננה, צומת בני דרור, רמת השרון ומפתח תקווה ושאר ערי הלוויין לכיוון תל אביב, בין פלמחים לת"א ועוד. בעתיד, מתוכננים כבישים כאלו גם בצפון הארץ ודרומה ובאיזור שדה התעופה בן גוריון.

רק לפני חודשים אחדים, וועדת הכלכלה של הכנסת הגישה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית שתאפשר ליזמים פרטיים הפעלת נתיבים מהירים, בתשלום, בכניסה לערים הגדולות, לרכב ציבורי ופרטי.

יוצא אפוא, שאם אין לך יותר מידי כסף בכיס, אין לך כלי רכב הממומן על ידי אחר במלוא מובן החשבון, או שאתה סתם חסכן ברוח התקופה ואפשרויותיך – תמשיך לזחול ולהזיע בעליה לירושלים כמו גם בכניסה לת"א, חיפה ודרומה.

הכל טוב ולא כל כך יפה, עד שבוחנים את החקיקה הנוגעת בכבישי אגרה ובעיקר אלו הנוגעים בכביש חוצה ישראל. מי מחוקק את החוקים הנוגעים בכבישי אגרה? הכנסת כמובן. ומי נוסע בכבישים אלו חינם ועוד על פי חוק? חברי הכנסת. ועוד בגיבוי מלא בחקיקה: חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה 1995, קובע במפורש, בסעיף 6 (א) כי: "בעל הזיכיון יהיה רשאי לתת הנחות או לפטור רכב מתשלום אגרה, הכל לפי אמות מידה שיקבע, אמות המידה פורסמו בדרך שיורה שר התחבורה". המחוקק הגה, חתם ומקבל... וגם יצר חוק דרקוני המעגן למעשה גם קנסות על פיגורים בתשלומי השימוש בכבישי אגרה.

חשוב לציין, כי במדינת ישראל לא קיים מס ייעודי ולא נעשה שימוש ישיר בין מיסים ואגרות הנוגעים ברישוי כלי רכב וקנייתם לשיפור מערכת הדרכים. הכספים נכנסים לקופת המדינה ומתערבבים בה עם יתר תקבולי משלם המיסים. יש מקומות בעולם שדווקא הכספים הנוגעים ברכב מיועדים למאבק בתאונות דרכים והדבר כולל בין היתר השבחת כבישים וסלילת חדשים. לא אצלנו. כשיש, משפרים כבישים אדומים וכשאין מזעיקים את בעלי ההון שיהיו חלק ממיזם.

התוצאה היא, שמי שיכול משלם על נסיעה בכביש שהוא בטוח יותר וטוב יותר ומי שמתקשה ממשיך ומזדחל ומאבד זמן יקר בפקקי התנועה בכבישים ולעיתים מאבד גם את חייו.

חשוב לציין, כי בעולם משקיעים בכבישי אגרה, אך לעולם לא בוגדים בכבישים הקיימים וממשיכים להשביחם, על מנת שפשוטי העם יוכלו להשתמש בהם בכבוד, בבטיחות ובביטחון.

האם לנו לא מגיע להיות בטוחים יותר בכביש ולנסוע בבטיחות ושלום ליעדנו? האם אנו לא משלמים מספיק אגרות ומיסי רכב ואגרות רישוי כדי שייועדו לכבישים ויושקעו בחיי הנוסעים?