מאז שנוסדה על ידי אריאל שרון מראים הסקרים, בעקביות, שמפלגת "קדימה" תהיה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הבאה. הדבר נובע בין השאר מהמיאוס מחברי מרכז "הליכוד", האנכרוניזם של מפלגת "העבודה" והרצון לראות משהו שונה וחיובי בפוליטיקה הישראלית. אך עלינו לזכור, כי למרות שהבחירה הישירה בוטלה אנו בוחרים לא רק רשימה לכנסת אלא בעיקר ראש ממשלה שיוביל, ינווט ויתווה את הדרך בה תצעד מדינת ישראל בשנים הקרובות.
בניגוד לכנסת האחרונה, אליה נבחרו חברי כנסת שביישו את מעמדם וגרמו לזילות המוסד החשוב ביותר במדינה, הפעם מציבות שלוש המפלגות הגדולות רשימות איכותיות, הנותנות תקווה כי נבחרי הציבור ימלאו את תפקידם בצורה ראויה וישרתו את הציבור הרחב ולא את בעלי האינטרס והשררה.
אך לא פחות, ואף אולי חשוב יותר, לתהות על טיבם של אלו העומדים בראשי הרשימות, שלושה אנשים שנויים במחלוקת אשר אחד מהם יכהן כראש ממשלה.
עד לפני שבועות מספר, לא ציפה אהוד אולמרט כי הוא יכהן למעשה כראש ממשלת ישראל ויהיה בעמדה נוחה לנצח בבחירות, ללא מרכז הליכוד המאוס בעיניו, אלא בראש רשימה שהוא יקבע רבים מחבריה. ספק אם הוא תיאר לעצמו שהוא יעבור את אותו תהליך שינוי חיובי שעבר אריאל שרון על ידי גורמים מרכזיים בתקשורת. כשם שבחרו להתעלם ממעשיו השנויים במחלוקת של שרון, כך מתעלמים היום אותם גורמים בתקשורת ממעשיו בעבר של אולמרט. אלו אותם גורמים שהתנגחו בשרון, באולמרט ובצחי הנגבי לפני שנים מספר, אך מרגע שאלו יישרו קו מדיני עימם - הביקורת נעלמה כלא הייתה.
אל לנו לשכוח, כי אולמרט נחלץ בקושי מהרשעה בשחיתות ב-1997, ושהוא היה ראש עיריית ירושלים במשך 10 שנים והשאיר אחריו עיר בקריסה מוחלטת עקב ניהולו הכושל. בקרב תושבי ירושלים רבים רווחת הדעה, כי אולמרט פשוט לא מתאים להיות ראש ממשלה וכי מי שהרס את ירושלים כראש עיר סביר להניח שייכשל בניהול מדינת ישראל כראש ממשלה. טענה זאת עולה, לאור מורכבותה של מדינת ישראל והאתגרים הרבים העומדים בפניה.
גם עמיר פרץ, כמו שני המתמודדים האחרים, הינו מועמד שנוי במחלוקת. פרץ סיים את תפקידו כמזכ"ל ההסתדרות תוך שהוא מעורר אנטגוניזם לא רק בקרב תומכי הרפורמה הכלכלית של נתניהו, אלא גם בקרב הציבורים אותם אמור היה לייצג. במידה רבה של צדק הצטייר פרץ כמייצגם של הוועדים הגדולים במשק, שהשייכים אליהם לא באמת סובלים מבעיות כלכליות, בעוד אלו החלשים שנזקקו באמת לעזרתו לא זכו לה. פרץ רתם, לכאורה, לבחירתו לראשות מפלגת העבודה את מנגנון ההסתדרות. להאשמה זו נוספה עוד האשמה, לפיה פקדו כמה מתומכיו מתפקדים פיקטיביים למפלגת העבודה.
מצד שני עמיר פרץ, לאור הבטחותיו הסוציאל-דמוקרטיות כהעלאת שכר המינימום ושינוי המשק, הוא התקווה החדשה של מגזרים שלמים בציבור הישראלי, בעיקר אותם מגזרים שנפגעו ממדיניותו של נתניהו.
בנימין נתניהו הוא היחיד מבין השלושה שנבחר בעבר לראשות הממשלה, אך סיים קדנציה קצרה לאחר שלוש שנים בלבד ברגשות שליליים. בהתנהלותו הבעייתית עשה נתניהו אין ספור טעויות ושמו לווה פרשיות רבות שגרמו לעם למאוס בו. פרשת "בר-און חברון", תקרית מנהרות הכותל, הביטוי "הם מ-פ-ח-ד-ים" או "הם שכחו מה זה להיות יהודים" הם דגימה מעטה מכהונתו הבעייתית. יש הטוענים כי נתניהו לא השתנה עד היום ואם ייבחר לראשות הממשלה הפסימיות של שלהי שנות ה-90' תחזור.
התנהלותו בעת תוכנית ההתנתקות הוכיחה, לכאורה, את הטענה הזאת אך אם נתעמק על נתניהו ומעשיו יתר על המידה נוכל לגלות כי הוא אינו פופוליסט כפי שנוהגים להאשימו, אלא בעל ראייה ארוכת טווח הנובעת מאידיאולוגיה מוצקה.
כשחזר נתניהו לשדה הפוליטי, היה ברור מלכתחילה כי המטרה המוגדרת שלו היא ראשות הממשלה ולשם כך היה צריך לקנות את לב ההמון שיתמוך בו בבחירות. בעת מינויו כשר האוצר היה אמור הוא להיטיב עם החלשים, בני העם שיובילו אותו לראשות הממשלה, אך במקום זאת הוא העדיף לצאת כנגד תומכיו הטבעיים ולהנהיג תוכנית כלכלית קשה מנשוא שפגעה בהם ישירות, בעת שהמשק הישראלי נשא על גבו את השלכות אינתיפאדת אל אקצה.
נתניהו היה יכול לבחור בדרך של "אחרי המבול", כלומר לא לבצע קיצוץ בהוצאות הממשלה ולשנות את מבנה הכלכלה, אלא להמשיך לפזר כסף ללא אבחנה ולזכות בתמיכת העם בדרך אל מטרתו הנכספת. במקום זאת, בחר להציל את המשק מקריסה, בידיעה כי אותם בוחרים יבואו עימו חשבון בעתיד. התנהלות זו סותרת את טענות מלעיזיו, ובראשם אהוד אולמרט, כי לנתניהו אין לב והוא ציניקן. אדם חסר לב וציניקן היה נותן למשק להידרדר, תוך הגשמת מטרתו להגיע לראשות הממשלה.
אלו המקבלים את הטיעונים הכלכליים יכולים להתריס כנגד נתניהו שהוא ביקש לשלוט בעם אחר ומתנגד לפנות יישובים יהודים בשטחי יהודה ושומרון. אך גם טענה זו מופרכת, משום שהוא הצביע בעד תוכנית ההתנתקות בממשלה הצבעתה שמשמעותה עקירת יישובים. בהמשך הוא פרש מהממשלה משום שביקש להבהיר שמשאל עם יעזור להפחית את המתחים בעם בנושא נסיגה מהשטחים. נתניהו עומד על כך שהוא לא מתנגד לנסיגות מהשטחים, אך בהעמידו שלושה תנאים לגיטימיים במישור המדיני: גבולות ברי הגנה, משאל עם על נסיגות והדדיות עם הצד השני.
אני לא תמים. התנהגותו האישית של נתניהו מעוררת מחלוקת. אך מבין שלושת המועמדים מתברר שנתניהו הוא העשוי להוביל, לנווט ולהתוות את הדרך עבור מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר.
* הכותב הינו מסטרנט באוניברסיטה העברית ושימש בעבר כעוזרו הפרלמנטארי של ח"כ גדעון סער.
משלושה יוצא האחד
אלי חזן
2.2.2006 / 10:35