אימ'לה. יש לו שפם!

לעיתונות, גם אחרי שלי יחימוביץ', יש אג'נדה משלה. אם הצגת רשימת קדימה שקטה ותרבותית, העיתונות תבוא ותגיד "זה נראה כמו טקס בחירות בשבדיה". אם בליכוד יהיה בלאגן, תבוא התקשורת ותגיד שזה קרקס. כלום לא טוב לה, כלום לא עושה לה את זה, לעיתונות הישראלית.

לכן לא הופתעתי לגלות, שלא קראנו מילה בעיתונות הזאת על מסעו המוצלח ונאומו השנון עוד יותר של עמיר פרץ, בתחילת השבוע בכנס האינטרנציונאל הסוציאליסטי ביוון. למה לא קראנו על זה? כי לעיתונות יש כאמור אג'נדה משלה ועמיר פרץ הוא לא המועמד שלה, כנראה. אז של מי הוא מועמד בעצם? מי אוהב את עמיר פרץ, חוץ מאשתו, ילדיו ושלי יחימוביץ'?

אז קודם כל, נכון שהתרגלנו לפרס בלי סוניה, ולאולמרט שילדיו גרים בחו"ל, אבל הנה לנו מועמד שאשתו וילדיו, כמו ילדיו של אריאל שרון ואשתו כשהיתה פה עימנו, מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, וזה כבר אומר עליו משהו טוב.

אבל מי אוהב אותו עוד? מתברר שרובנו לא כ"כ מתים עליו, כי אנחנו לא אוהבים את הישראל שמשתקפת בפניו. בחור לא גבוה, מרוקאי משדרות. ככה אנחנו נראים?!

להבדיל משני המועמדים האחרים לראשות הממשלה, ששניהם נסיכים שינקו חלב פוליטיקה בביתם, העמיר פרץ הזה לא קיבל כלום במתנה. הוא נאלץ לעבוד חזק, ליזום, לייצר, הוא צמח מתוך המעמד הנמוך שלו והגיע עד לאן שהגיע לבדו, בכוחות עצמו.

אז למה אנחנו לא אוהבים אותו?

תמיד בכינו על האפלייה במדינה, והנה מתגלה הפרצוף האמיתי שלנו: אנחנו יותר גזעניים ממה שחשבנו. ומה חשבנו? שנוכל לתת למזרחי משדרות להנהיג אותנו? עכשיו כשיש לנו כזה, אנחנו עסוקים בחיפוש אובססיבי אחר סיבות ללעוג לו, וכולנו נותנים להומור הירוד הזה יד. יורדים על האנגלית שלו למשל. טוב, הבנו, הוא לא אינגליש ספיקר. אז מה?! גם אנגלה מרקל שביקרה כאן השבוע נאמה בגרמנית. אבל אנחנו, כזכור, ארץ אוכלת. אנחנו לא סלחניים, ואיפה שאפשר לגחך, אנחנו שם. מגחכים.

יוסי אלפי, חבר מטה "מטרה", המטה הרעיוני החדש של מפלגת העבודה שבו חברים כ-100 אנשי רוח ותרבות, הגדיר זאת היטב: "הגיע הזמן שהאשכנזים יבינו שהם לא יודעים לעשות שלום. עמיר פרץ מדבר על שלום כבר 30 שנה. פתאום יש מועמד מזרחי שרואה את עצמו ראוי להיות ראש ממשלה אז ישר אומרים שהוא לא מתאים".

יש משהו בדבריו: בכינו בכינו, רצינו רצינו, קבלנו- והפחד אוכל אותנו ואנחנו מתעוררים בלילות עם זיעה קרה על המצח: לא ניתן! לא ניתן! אנחנו זועקים.

שנים מחינו נגד "שלטון הגנרלים". הנה קבלנו שלישיית מנהיגים שאיש מהם אינו גנרל בפנסיה, ושוב אנחנו מוחים. הבוקר בדרך מירושלים לת"א נמתחו על כביש מספר 1 שלטים שהביעו זאת היטב: "אהוד, זה גדול עליך. הסיירת".

אז בואו נוציא את הגזענות ואת הדיעות הקדומות שלנו מהארון. נוותר על חיפוש התירוצים ועל הטיעונים האינטלקטואלים ונעיז להודות באמת: מרוקאי משדרות, עם שפם ועם עבר של מנהיג פועלים?! אמה'לה. לא בבית ספרנו.