האיש שלא נמצא שם

הרשימה של אהוד אולמרט לכנסת אינה רשימה מסעירה. זו דרך אחת להגדיר אותה. "משעממת" זו דרך אחרת, או אם להיות פופוליסטים אפשר היה להגיד פשוט - "חרא של רשימה. מי אלה כל האנשים האלה בכלל?".

מי שצפה אמש בטקס ההכתרה, לא יכול היה שלא להשוות אותו לטקס הנלהב של מפלגת העבודה ולניצחון המתוק שרשמו שם הצעירים והמלהיבים (יולי תמיר ובוז'י הרצוג) על האפורים והבירוקרטים. (וילנאי ובן-אליעזר). בקדימה, נראה היה אמש שהאפורים והבירוקרטים הם-הם שהרכיבו את הרשימה. כך וכך אקדמאיים, כך וכך נשים, כך וכך רוסים. צדק לכל.

אלא מה? הרשימה, פרי הרכבתה של ועדה-מסדרת של איש אחד (העומד בראשה) נראית כאילו שמי שהרכיב אותה לא הצליח להפנים את המספרים שהסקרים מניחים לפתחו: 44 מנדטים.

העשיריה הראשונה היא רשימה שאפשר לחיות איתה. מריה סולודקין, גם אישה וגם עולה, במקום השישי, היא בחירה טובה. חיים רמון במקום השביעי הוא רעיון מצויין. מופז, פרס, שטרית, כולם היו בני. אבל איך שמתחילים להתגלגל במדרונות 44 המנדטים, מגיעים לשמות בלתי צפויים ובלתי מוכרים ומתוכם עולה ומבצבצת ההחמצה הגדולה של קדימה ושל העומד בראשה: [[דן מרידור]], איש יקר וישר מידי שנבלע ע"י הפוליטיקה הישראלית, לא שובץ ברשימת קדימה לכנסת.

מרידור היה שר המשפטים בכנסת ה-12 ושר האוצר בכנסת ה-14. הוא האחד האנשים היותר מוכשרים וישרים שצמחו במסדרונות הפוליטיקה הישראלית. הוא במקרה גם חבר קרוב של אהוד אולמרט. מרידור הוא בנו של אליהו מרידור, מי שהיה חבר כנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל. הוא שירת בצה"ל בחיל השריון, סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. הוא הצטרף לליכוד ונחשב לתלמידו וחברו הקרוב של [[מנחם בגין]]. בממשלת האחדות השנייה ובממשלה הצרה של שמיר שימש בתפקיד שר המשפטים. בממשלת נתניהו הוא שימש, עד ל-20 ביוני 1997, כשר האוצר.

העדרו של מרידור הוא יותר מסמלי. הוא מרמז לנו על חוסר יכולתו של אולמרט לעצב את רשימתו כראות עיניו - עד הסוף. הסיבה שאין זכר למרידור ברשימה, אומרים בקדימה, למרות נטייתו הטבעית של אולמרט לקרב אותו אליו, היא האחים שרון. עמרי וגלעד שרון זוכרים למרידור את עמדותיו ביחס לאביהם במלחמת לבנון, ואומרים לאו רבתי לרעיון שיבוץ מרידור ברשימה.

יש מקום לשאלה, האם אומנם הטילו האחים שרון וטו, ושאלת ההמשך - האם ממלא מקום ראש הממשלה ויתר בשל כך על מועמד מפואר. מרידור, זה ברור לכולם, יכול היה לתרום גדולות ונצורות למפלגה שרבים מחבריה החדשים לוקים בחיוורון יתר. השורה התחתונה היא, שלעבודה יש נבחרת של כוכבים, אבל בעיה במנהיגות, ואילו לקדימה יש מנהיג, אבל חסך ניכר בכוכבים שאפשר לרוץ איתם קדימה.