חוקרים גנטיים גילו את גן המפתח מאחורי המסתורין של שעוות האוזניים. מחקר חדש, שהתפרסם אתמול בכתב העת Nature Genetics, פותר חידה אנתרופולוגית עתיקה: מדוע לאנשים רבים בסין, בקוריאה ובמקומות אחרים באסיה יש שעוות אוזניים יבשה, בעוד שליתר האנושות יש שעווה מהסוג הדביק.
חוקרי אוכלוסין אומרים, כי הממצא עשוי לבשר על פריצת דרך במחקר בגנים שאינם קשורים למחלות, הגורמים לשינויים נראים לעין באנטומיה האנושית.
חוקרים גנטיים הכירו את הסביבה הכללית של הגן האחראי לשעוות האוזניים ממחקרים קודמים, והחליטו לבודד אותו. הפתרון לחידת שעוות האוזניים טמון בגן בודד, שזכה לשם ABCC11. כ עולה מדיווח של קבוצת החוקרים היפנית, בראשות ד"ר קוה-איצ'ירו יושיאורה מבית הספר למדעים ביו-רפואיים של אוניברסיטת נגסאקי. הגן הזה מגיע בשתי תצורות, או אללים, הקובעים אם שעוות האוזניים של האדם תהיה יבשה או לחה.
מבדיקה של 126 מתנדבים יפניים קבעו החוקרים כי הגן של שעוות האוזניים היבשה הוא גן רצסיבי, כלומר ששני ההורים חייבים להעביר עותק ממנו לילד כדי שהוא יירש את התכונה. הצעד הבא של החוקרים היה יצירת מפה עולמית של שעוות אוזניים. החוקרים בדקו מתנדבים מ-33 אוכלוסיות שונות ברחבי העולם, מילידים אמריקאים (אינדיאנים), יהודים אשכנזים ובני האיים הפולינזיים. האלל של השעווה היבשה כנראה התפתח בתחילה בצפון-מזרח אסיה, ומשם התפשט בעולם.
השעווה היבשה עדיפה בתקופות של אקלים קר
"התוצאות מדהימות", אמר האנתרופולוג הביולוגי מארק שרייבר מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט. שרייבר אומר שהתגלית של הקבוצה היפנית פותחת את הדרך לממצאים עתידיים של גנים הגורמים למחלות באוכלוסיות ספציפיות ברחבי העולם, וכן להבנת הדרך שבה האבולוציה משנה גנים לאורך זמן.
"עלינו להבין שכרגע אנחנו יודעים מעט מאד, ולאמץ בשמחה כל הזדמנות ללמוד על הדרך שבה עיצבו כוחות האבולוציה את הביולוגיה האנושית", אמר שרייבר, שהיה חבר בקבוצת המחקר שזיהתה בדצמבר האחרון גן האחראי לרוב ההבדל בצבע העור בין אירופאים לאפריקאים.
ג'ואנה מאונטיין, אנתרופולוגית מאוניברסיטת סטנפורד, מעריכה כי האלל של השעווה היבשה התפתח במהלך 30 אלף השנים האחרונות, "או אפילו לפני זמן קצר יותר". לדברי החוקרים היפנים, אחד הממצאים המפתיעים ביותר הוא שגן השעווה היבשה מופיע בתכיפות גבוהה למדי בקרב ילידים אמריקאים בשיעור של כ-30%. הדבר מרמז שהמהגרים מאסיה, שיישבו לראשונה את צפון ודרום אמריקה, הביאו את הגן עמם.
החוקרים משערים כי השעווה היבשה העניקה לאנשים שניחנו בה יתרון מסוים בתקופות של אקלים קר, היות שהיא לא קופאת באותה קלות כמו שעווה לחה. "אולם אלה עדיין בגדר ספקולציות", אומרת מאונטיין.