ביום חמישי התברר גודל הניצחון של תנועת החמאס בבחירות: חמאס זכתה ב-74 מושבים בפרלמנט הפלסטיני מתוך 132 מושבים. רצועת עזה והגדה המערבית נצבעו בירוק. מוקדם עדיין להעריך כיצד יתפתחו הדברים ומה יהיה הרכבה של ממשלה זו. מה שכן ברור הוא, שהמערכת המשומנת והמסודרת של חמאס פעלה היטב.
ניתן לומר כי הניצחון הסוחף של חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני הוא תוצאה של שלושה גורמים:
ראשית, תנועת חמאס הצליחה לתרגם את כוחה של רשת הדעווה שתחת חסותה להישג אלקטוראלי. רשת הדעווה, מבית היוצר של חמאס, היא מערכת סוציאלית שמפעילה התנועה באמצעות תשתית ענפה של אגודות צדקה המנוהלות ע"י אנשיה. אותן אגודות צדקה פורסות את חסותן על תחומים נרחבים, החל מחלוקת סלסילות מזון וכלה בניהול ואחזקה של גני ילדים. אנשי חמאס המנהלים את אגודות הצדקה הללו ומוסדות שונים בחו"ל התורמים כספים רבים לאגודות אלו, מנסים לתאר את הדעווה כפעילות הומאניטארית גרידא. בפועל, חלק מהכספים המופנים לדעווה נועדו לתמוך במערך הצבאי של חמאס.
מוסדות הדעווה של חמאס פועלים בשטחים כבר כמה עשורים ודומה כי ביום הבחירות, הציבור הפלסטיני זכר 'חסד נעורים' לחמאס והביע את תודתו בקלפי. בתוך כך, חלק מהפעילים במערכת הדעווה התמודדו בבחירות הנוכחיות במסגרת רשימת 'השינוי והרפורמה' של חמאס. לראייה, א'חלאס אל-סיד התמודדה ברשימה של מחוז טול-כרם. אח'לאס אל-סיד ניהלה בעבר את גני הילדים השייכים לועדת הצדקה טול-כרם. אח'לאס היא אשתו של עבאס אל-סיד, מנהיג התנועה בטול-כרם, שאחראי ישירות לרצח של עשרות אזרחים ישראלים. עבאס אל-סיד היה זה שתכנן את הפיגוע במלון פארק ב-27 למרץ 2002. לאחרונה פורסם, כי אל-סיד נשפט ל-35 מאסרי עולם. דמות אחרת אשר התמודדה ברשימת חמאס במחוז ג'נין, היא ג'מאל אבו אל-היג'א. אבו אל-היג'א היה אחד הפעילים בועדת הצדקה בג'נין. בנוסף לפועלו "ההומניטארי" בועדת הצדקה, אבו אל-היג'א היה ראש החמאס בשומרון. הוא היה מעורב ישירות בפיגוע ההתאבדות בצומת מירון ב-4 באוגוסט 2002 בו נהרגו 9 ישראלים ו-48 נפצעו.
שנית, ההצלחה של חמאס היא למעשה הכישלון הברור של הפת"ח. תנועת חמאס הצליחה להכות שורשים בחברה הפלסטינית בעוד שתנועת פת"ח, השרויה בפיצול עמוק, פשוט לא 'הצליחה לספק את הסחורה'. מעבר לכך, עוד בשלב הבחירות המוניציפאליות אפשר היה להבחין בהיחלשות הפת"ח והתחזקותה של חמאס. במילים אחרות, הציבור הפלסטיני כמו אמר לאנשי הפת"ח "מושחתים, נמאסתם!".
שלישית, סוד ההצלחה של חמאס בבחירות טמון גם במסע יחסי ציבור מוצלח שכלל שימוש בכל אמצעי המדיה: אינטרנט, עיתונות כתובה, טלוויזיה ורדיו. אם נבחן את שמות המתמודדים ברשימת 'השינוי והרפורמה', נגלה שמות שאמנם פחות מוכרים לציבור הישראלי אך מוכרים היטב לציבור הפלסטיני. כלומר, מעבר ל"כוכבים", כדוגמת אסמאעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, חמאס הקפידה לצרף לרשימתה אנשים 'מהשטח', ובכלל זה נשים. היו כאלה שהתייחסו בביטול להשתתפותן של נשים בבחירות וטענו כי זה גימיק תקשורתי. יכול להיות שאכן היה זה גימיק תקשורתי, אבל הגימיק הזה עבד.
כדי לסבר את האוזן, מיום שהשיקה חמאס את קמפיין הבחירות, השם מרים פרחאת שב ועלה הן באתרי האינטרנט של חמאס והן בעיתונות הפלסטינית והבין-ערבית. מרים פרחאת, המכונה בפי הפלסטינים 'אם השהידים', הצטלמה עם אחד מבניה ערב יציאתו לפיגוע התאבדות במכינה הקדם-צבאית בעצמונה; פיגוע בו נרצחו חמישה ישראלים. בן נוסף שלה חוסל ע"י צה"ל ובן ואחר מת ב"תאונת עבודה". במהלך מסע הבחירות נסעה מרים פרחאת למצרים ונפגשה עם מנהיג האחים המוסלמים, מחמד מהדי עאכף. כמו כן, לפי דיווחים מאתר חמאס, פרחאת גם ביקרה בדמשק ונפגשה עם ח'אלד משעל. בכך שהצטרפה לרשימת השינוי והרפורמה של חמאס, שירתה "אם השהידים" מהימנה את מכונת התעמולה של חמאס.
ביום חמישי, ה-26 לינואר 2006, תנועת חמאס פרסמה באתר האינטרנט שלה את כרוז הניצחון תחת הכותרת: "הזכייה היא של העם הפלסטיני והעם בחר בדרך ההתנגדות והרפורמה". בכרוז זה חמאס מודה לבוחריה ובראש וראשונה לשהידים. "אנו מודים לכל בני העם הפלסטיני אשר נתנו לנו את אמונם ואנו חושבים שהניצחון [הזה] לא היה מתרחש לולא יכולתו של אללה ולולא ההקרבה של השהידים הנכבדים מקרבינו ובראשם: האמאם השהיד אחמד יאסין, הנשיא המנוח אבו עמאר, הדוקטור עבד אל-עזיז רנתיסי, ג'מאל מנצור, ג'מאל סלים, יחיא עיאש, עמאד עקל, פתחי שקאקי, אבו עלי מצטפא, אבו אל-עבאס וכל קבוצת הכוכבים השהידים אשר סללו לנו את הדרך ושרטטו עבורנו את שביל הניצחון".
היה זה ד"ר רנתיסי שבאפריל 2003 כתב מאמר בשם "למה איננו מטילים מצור על אמריקה?". במאמר זה טען רנתיסי כי "עלינו לנהוג באויבנו באותה הדרך שהם נוהגים בנו" וזאת ניתן לבצע באמצעות חרם כלכלי, מה שהוא כינה מצור כלכלי, ובאמצעות הטלת מורא ופחד, מה שהוא כינה מצור באמצעות הפחדה. רנתיסי כתב את הדברים הבאים: "...בעוד שהאמריקאים גורמים לנו לאבד את תחושת הביטחון בפלסטין, באפגניסטן, בעיראק, בפיליפינים, בצ'צ'ניה, בקשמיר ובמקומות נוספים בהם האמריקאים תוקפים אותנו, בין אם בדרך ישירה ובין אם ע"י כך שהם נעזרים ותומכים באויבינו... אנו צריכים להגיב לתוקפנות הזו בהפחדה ובהטלת מורא על ארה"ב. אנו לא יכולים לאפשר לאלה שתוקפים אותנו לחיות בביטחון... שתי המחבלות המתאבדות בעיראק, שאללה יברכן, נשאד וודאד, הן ההוכחה שאנו יכולים לשלול מארה"ב את הביטחון שלה. הנשק הזה הוא הכלי הטוב ביותר שיש בידינו כדי להתמודד עם הטרור האמריקאי...".
נוצר פה מצב א-נורמלי, בו תנועה איסלאמית שמתעבת את המערב ואת הערכים שהוא מייצג מצליחה לתפוס את השלטון באמצעות כלים שמציעה הדמוקרטיה המערבית.
לסיכום, זו הפעם הראשונה שבה הזרם האיסלאמי זוכה לעמדת בכורה בעולם הערבי. נראה כי דווקא ההליך הדמוקרטי הוא זה שאפשר לחמאס לתפוס את מושכות השלטון. יחד עם זאת, נראה כי מנהיגי החמאס עצמם הופתעו מגודל הניצחון ועתה הם מתחבטים בשאלה כיצ
הסיבות האמיתיות למהפכה הירוקה
שרי קורן-גור
31.1.2006 / 10:07