הירוקים בעולם מדשדשים בבוץ

איכות הסביבה והשדה הפוליטי הם לא רק נחלת אירופה המערבית העשירה והשבעה, שבה עסקנו אתמול. גם מחוץ ליבשת הישנה רשמו הירוקים הצלחה מסוימת. המפלגה הירוקה המצליחה ביותר היא זו של [[ניו זילנד]]. מפלגת הירוקים של ניו זילנד נולדה מתוך "מפלגת הערכים", הנחשבת למפלגה הירוקה הראשונה ברמה הלאומית בעולם. ב-1990 התמזגה "מפלגת הערכים" עם ארגונים סביבתיים נוספים והפכה למפלגת הירוקים. המפלגה זכתה ב-6.85% מכלל הקולות בבחירות, אולם לא הצליחה להכניס נציג לפרלמנט בשל שיטת הבחירות במדינה.

ב-1993 וב-1996 היתה המפלגה חלק מרשימת גג של קבוצות שמאל, ובעקבות שינוי שיטת הבחירות הצליחה "הברית" להיכנס לפרלמנט, כשבין נציגיה שלושה חברים בירוקים. בשנת 1999 החליטה המפלגה לרוץ לבד וזכתה בשבעה מושבים בפרלמנט (מתוך 120). ג'נט פיצסימונס, אחת משני יושבי הראש של המפלגה, הפכה למועמדת הירוקה הראשונה בעולם, הזוכה במושב בבית מחוקקים לאומי.

הירוקים הניו זילנדים לא הוזמנו להשתתף בקואליציה, אולם הרבו לתמוך בממשלתה של [[הלן קלארק]] מבחוץ, ובתמורה קיבלו השפעה מסוימת על תקציב המדינה. הירוקים בניו זילנד מתגאים בהצלחתם לשמור את ארצם נקייה מנשק ואנרגיה גרעיניים, ולשמור אותה חופשית מיבולים מהונדסים גנטית. ב-2002 הגדילה המפלגה את כוחה לתשעה מנדטים, אבל בבחירות של 2005 ירדו לשישה.

באוסטרליה מיוצגת מפלגת הירוקים ברמה הפדרלית על ידי ארבעה סנאטורים ואת הנציג היחיד שלה בבית הנבחרים היא איבדה בבחירות 2004. בבחירות אלה היא גם איבדה את השפעתה המוגבלת על החקיקה ב[[אוסטרליה]] בעקבות זכייתה של מפלגת השמרנים ברוב בסנאט. הירוקים באוסטרליה הם מפלגת שמאל רדיקלית למדי, המתנגדת בתוקף להשתתפותה של אוסטרליה בקואליציות האמריקאיות באפגניסטן ובעיראק, ותומכת בהמתות חסד, מיסוי גבוה על תאגידים ובביטול ההפללה על שימוש בסמים.

בברזיל הצליחו הירוקים בבחירות האחרונות להכניס 5 נציגים לאסיפת הנבחרים, מתוך 513 שמכהנים בה, ולסנאט לא הצליחו להכניס אפילו לא אחד. למרות גודלה הצנוע של הסיעה, בחר הנשיא לואיז אינאסיו לולה דה סילבה לצרף אותם לממשלתו ולהעניק לה את תיק התרבות. בתפקיד זכה זמר הפופ האהוד, ז'ילברטו ז'יל. בנוסף לייצוגה הצנוע ברמה הלאומית שולטת מפלגת הירוקים הברזילאית ב-54 ערים ברחבי המדינה.

מקסיקו סיטי, בירתה של [[מקסיקו]], נחשבת לאחת הערים המזוהמות בעולם. הירוקים במדינה מיוצגים על ידי 17 נציגים (מתוך 500) באסיפת הנבחרים, וחמישה סנאטורים (מתוך 128). בראש המפלגה עומד חורחה אמיליו גונזאלס מרטינז, המכונה "הילד הירוק". התמיכה במפלגה דועכת בשל האשמות בדבר העדפת מקורבים, עבירות על חוקי מימון המפלגות ועבירות נוספות. בפברואר 2004 נחשפה קלטת וידאו בה נראה "הילד הירוק" מקשיב בעניין להצעת שוחד בסך שני מיליון דולר, כדי שלא יתנגד לחריגות בנייה בשטח ציבורי.

בקנדה לא הצליחה מפלגת הירוקים להכניס נציג לפרלמנט, למרות שהתמודדה בכל 308 מחוזות הבחירה בבחירות האחרונות, ולמרות שקיבלה מימון פדרלי ויותר חשיפה תקשורתית מאי-פעם. סך הכל השיגו הירוקים של [[קנדה]] 4.5% מכלל הקולות. המפלגה גם טרם הצליחה להכניס נציג בבתי המחוקקים של המחוזות השונים. המחוז היחיד בו מצליחה המפלגה לרשום הישגים הוא [[בריטיש קולומביה]], שם יש לה תשעה נציגים במועצות עירוניות שונות. מפלגת הירוקים הקנדית, כמו מפלגות ירוקות לא מעטות, מתגאה בהיותה המפלגה הראשונה בארצה שהקימה אתר אינטרנט. המפלגה גם מקדמת יוזמות של "ממשל ישיר" והשתתפות אזרחית בפוליטיקה באמצעות הרשת.

בארצות הברית פועלת מפלגת הירוקים מאז 1984. לאחר הצלחות מוגבלות ומקומיות במשך 12 שנות פעילותה הראשונות, החליטה המפלגה להציג מועמד לנשיאות ב-40 מדינות. ראלף ניידר, פעיל זכויות צרכנים נודע, שוכנע לקבל את המועמדות, וגרף 685 אלף קולות – פחות מאחוז מכלל הקולות. אולם ארבע שנים לאחר מכן רשם ניידר, שרץ שוב כמועמד הירוקים, השפעה היסטורית על המירוץ לנשיאות כשגרף 2.882 מיליון קולות. רובם המכריע של הקולות שקיבל ניידר באו על חשבון מועמד הדמוקרטים, סגן הנשיא [[אל גור]], והתמודדותו של ניידר הכריעה בעצם את הכף לטובת מושל טקסס, ג'ורג' וו. בוש, שזכה בנשיאות. בבחירות 2004 קיבלו ניידר והירוקים החלטה הדדית לפרק את השותפות, אולם ניידר שינה את דעתו והציע למפלגה "להביע תמיכה" במועמדותו. המפלגה העדיפה להריץ מועמד משלה, דייויד קוב, שגרף 119 אלף קולות בלבד.

בנפאל קיימת מפלגה ירוקה מאז 1997. מייסד המפלגה, קובר שארמה, החזיק למשך זמן קצר במהלך שנת 2004 בתיק התרבות והתעופה האזרחית, לפני שהמלך גיאננדרה פיזר את הממשלה ותפס את השלטון. גם בפקיסטן קיימת מפלגה ירוקה, הפעילה בעיקר ברמה המקומית. בפיליפינים מתכוונים הירוקים המקומיים לרוץ לקונגרס בפעם הראשונה. בדרום קוריאה הוקמה מפלגה ירוקה ביוני 2004. היא טרם התמודדה בבחירות כלשהן.

ביפן לא מצליחים הירוקים להכניס נציגים לדיאט, הפרלמנט היפני. הסיבה העיקרית לכך היא פיצול הקול הירוק בין "האסיפה הפוליטית הסביבתית הירוקה", מפלגה ירוקה ובעלת נטייה פוליטית ימנית, לבין מפלגת "הקשת והירוקים", שהיא שמאלית מאד באופייה. "הקשת והירוקים" רשמו הצלחות מסוימות במישור המקומי, והישגם הבולט ביותר היה בחירתו של טדוטושי אקיבה לראשות העיר [[הירושימה]]. אקיבה הפך את הירושימה לעיר "הירוקה" ביותר ביפן, ותחת הנהגתו היא ממחזרת יותר ומשליכה פחות פסולת מכל עיר בגודל דומה ביפן.


ומחר נשאל, מה קורה בישראל?