ההצבעה של מסעודה מעזה

אף אחד לא מתפנה לעצור בימים אלה ולחשוב על מצבן של הנשים הפלסטיניות עם עליית החמאס לשלטון. הן יצטרכו, כך קראנו, להתחיל ללכת עם כיסוי ראש. תהיה הפרדה בין גברים ונשים ועוד היד נטויה. ככל שממשיכים לקרוא על "הגזרות" שירדו על ראשן, נזכרים בהלכות מאה שערים, כאן אצלנו, ובויכוחים בצרפת על כיסויי ראש בבתי הספר. איך שלא יהיה- ההרגשה היא שהאסלאם ניצח והוא משתלט על העולם, והוא מתקרב גם אלינו.

הנשים הפלסטיניות הצביעו בבחירות האלה. גם הן, כנראה, הצביעו לחמאס. יש המסבירים את הצבעתן לא בגלל הדת ולא בגלל הפוליטיקה אלא בגלל אספקת האוכל שנחתה על סף דלתן- בעזרת החמאס.

כך או אחרת, אותי זה מפחיד. הירוק הזה, המשתולל, הכתום הזה המתפרע. מהפכת הצבעים בשטחים מתקרבת אלינו, ולא חשוב כמה גבוהה תהיה החומה, הדים מהמתחולל שם, ימשיכו ויגיעו אלינו.

ככל שאני מוצאת את עצמי מבוהלת יותר, שאלת ההצבעה לבחירות הופכת להיות אקוטית יותר מבחינתי. אני מגלה שלשאלה מה נשים פלסטיניות רוצות יש השפעה רבתי על הפתק שאני אשים בקלפי. אני אצטרך לחפש לעצמי מנהיג חזק, אבל לא מטורף. שוחר שלום, אבל לא ותרן ללא תקנה. מישהו שיצליח להגן עלי ועל ילדי מפני קולו המתחזק של האיסלאם מצד אחד, וש"ס מצד שני, שעלולה, עם העדר שינוי ולפיד, לשוב ולהיות כוח רציני בארצנו הקטנטונת.

ההצבעה של הערבים בשטחים לחמאס, מכתיבה, ללא ספק, גם את ההצבעה שלנו. צריך קודם כל להישאר בחיים כדי להיות יכולים לבחור בעלה ירוק, או אפילו במרצ. הבחירות השנה מוכרחות לפגוע במפלגות הקטנות - כי ככל שהמצב הפוליטי מתברבר והולך, הבחירה שלנו, כמו שלהם, צריכה להיות אחידה וחד משמעית. לא מרצ, לא שינוי, לא עלה ירוק, למרבה הצער. כן למנהיג חזק, עם המון מנדטים, שיוכל, חד-צדדית, וללא סחטנות דתית או ימנית או אחרת, לחלק אותנו לשתי מדינות לשני עמים.