הימים שלפני בחירות ידועים כרגישים וככאלו שלא רצוי לבצע במהלכם שינויים משמעותיים כלשהם. להוציא מקרים דחופים. זו גם המלצת היועץ המשפטי לממשלה.
אך המלצות לחוד ומציאות לחוד, בעיקר כשהדברים נוגעים במפת הדרכים החדשה של מדינת ישראל.
במה דברים אמורים? ראשי החברה הלאומית לדרכים, מע"צ לשעבר, יניחו בקרוב על שולחן שר התחבורה המלצות להציב בדרכי ישראל, לבן על גבי ירוק, שילוט מכוון באנגלית בלבד ולצידו יצוינו מספרי הכבישים.
אלכס ויז'ניצר מנכ"ל החברה הלאומית הישראלית (!) לדרכים, משוכנע שהמיזם מתקבל על הדעת ויתרום לבטיחות בדרכים והגעת הנוסעים ליעדם שלמים ובריאים. ויז'ניצר מתחייב שהמהפך בשילוט ילווה בחלוקת מפות לציבור הנהגים, כדי שישננו ויתרגלו לזיהוי השלטים בצורתם החדשה.
במקביל יוקם מרכז שירות שיופעל על ידי מוקדנים שיספקו, 24 שעות ביממה, הדרכה לגבי מסלולי הנסיעה תוך ציון מספרי הכבישים בדרך אל היעד.
השרות - חינם ויינתן גם באמצעות SMS (מותר בנסיעה לשלוח ולקבל SMS בכלל?), ההודעות תכלולנה נתיבי נסיעה מומלצים, משך הנסיעה, עומסי ופקקי תנועה.
התוצאה: שילוט בעברית ובערבית: OUT ובאנגלית, במדינת היהודים: IN.
בראיון בנושא אמר ויז'ניצר, כי אין בשום מקום בעולם מקום בו יש שילוט ב-3 שפות כמו בישראל...
אז מר ויז'ניצר וכבוד המחוקקים: גם אין בעולם הרבה מדינות שבהם גרים בני שם וישמעאל בכפיפות וכתב ידם הוא מימין לשמאל ולא בלטינית. מה לעשות שבמדינת ישראל, זה לצד זה, מתגוררים ערבים ויהודים ועולים חדשים ולא רק תיירים מזדמנים.
השפות הרשמיות במדינת ישראל, על פי חוק, הן קודם כל עברית וערבית ולא אנגלית. את האנגלית אנו מצרפים במסגרת 'הסבר פניך לתייר ולדיפלומט' אך לא מבטלים את שפתנו שלנו.מה שמתאים ל- Coka Cola ו-Pizza לא מתאים לשלטי דרכים.
בעיית השילוט בדרכים עלתה בשנת 1998 בדו"ח מבקר המדינה. בקיץ 2005 הרימה וועדת הכלכלה את הכפפה והחליטה לשים קץ לאבסורד. יו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת היוצאת, ח"כ אמנון כהן, הגיש הצעת החוק שאושרה בקריאה ראשונה. הכל מסכימים כי קיים בלבול בתכני השילוט. מקורו בעובדה שיותר מידי רשויות מטפלות בשלטי הדרכים: משרד התחבורה, משרד התיירות ועוד. אלו מביאים לחצר הגרפיקאי הבדלי גישות, היוצרים מצב שמשרד התחבורה מורה למע"צ לכתוב שילוט על פי כללי התעתיק, במסגרתם מה שנשמע הוא מה שנכתב. משרד התיירות, האחראי על שלטי ההכוונה החומים, מעדיף את שיטת התרגום. הבעיה היא לעיתים ההתמודדות עם אותיות דוגמת ח' ו-צ' שאינן קיימות בלועזית. יוצא איפוא שהרשויות צריכות לעשות סדר במחוזותיהן, אך לא על חשבון הציבור.
ובין לבין, ויז'ניצר פורס בראיון עיתונאי את רחמיו על התייר שלא מבין כלום מהשלטים ולכן, לדבריו, חייבים להציגם בשפה הלטינית. אני שואלת אותך אלכס, אתה לא גר כאן? מדוע לא להתחשב בתושבי ישראל על מיעוטיהם, עוד מעט 7 מיליון איש, ולהעדיף על פניהם את התיירים? אנחנו חיים פה, קוראים עברית, מדברים עברית, מדוע שנקרא שלטים באנגלית ועוד תוך כדי נסיעה? האם כעת נשב כולנו סביב שולחן הלימודים ונקיים סדנאות הסתגלות בהפיכת נקודות הציון שעל המפה לשמות באותיות לועזיות ומספרים? נעשה חזרות בחידוד הזיכרון לפני היציאה לדרך? ניזכר בקורס קצינים/נות ומסעות הניווטים? נלמד לנהוג עם הברכיים כדי שהידיים תהיינה פנויות להתכתב עם המוקד באמצעות SMS?
עוד מעט תציע שנתפלל באנגלית כדי שעוד גורמים בסביבה יבינו אותנו. אפילו בקולנוע מתרגמים לעברית, כי לא ממש בטוחים שהמסר המדויק באנגלית יגיע לצופה. חוץ מזה, אתה לא חושב שיותר זול לצייד את התייר שנוחת בנמל התעופה בן גוריון ב-GPS בתמורה לערבון, כדי שיוכל לנווט עצמו בקלות בשפה שיבחר, בהליכה ובנסיעה מבלי להטריד את המיליונים החיים בארץ הקודש ואשר התרגלו מינקותא לקרוא מימין לשמאל?
בבקשה, תנו לנו להמשיך ולנוע בשפה שלנו בכבישי ישראל. או בפה שלך - Please.
עברי, דבר אנגלית
נורית אמיתי
27.1.2006 / 8:30