מי נתן להם פתקים?

הרשו לי לגחך לשמע הטענות בדבר אחריות ישראל להצלחת החמאס בבחירות. הריסוק של הרשות בהנהגת הפתח הייתה פועל יוצא של חוסר נכונותו של אבו מאזן לפעול נגד ארגוני הטרור. גם אם נבחר להאמין שהמהפך בבחירות לרשות נבע בשל היחס של ישראל כלפי הרשות והעומד בראשה, יהיה זה אבסורד להאשים את ישראל, בכך שלא שיחררה מחבלים, פתחה מעברים, או ליטפה לאבו מאזן את הבלורית בכל פעם שהוא גינה את אחד ממנהיגי ממשלת הרשות העתידית, משום שפגע באינטרס הפלסטיני.

מה ההגיון בשחרור מחבלים, כשהפתח לא היה מוכן להתחייב שהוא ימנע מהם לפגע שוב? או בכך שישראל לא מאפשרת מעבר פועלים לישראל, שעה שידוע שלפחות אצל חלק מהפועלים קיימת נטייה להתפוצץ במעברים עצמם? חיסולים של אישים פוליטיים בג'יאהד ובחמאס? מישהו באמת חושב שצה"ל צריך לברר אם בקרב חוליית משגרי קסאמים חבר סגן מהנדס עיריית עזה לפני שיורים לעברה? כשהחמאס מקים מחנות אימון לטרור בתוך עזה והרשות הפלסטינית שותקת, האם באמת ניתן להאשים את ישראל שלא שיחררה מספיק מחבלים, בכדי שתהיה תפוסה מלאה של המחנות? הכתף הקרה שהפנתה ישראל לאבו מאזן הייתה תוצאה של אי עמידה בהסכמים, וטענות חוזרות ונשנות לגבי אי יכולתו לבצע ולו את הסעיף הקטן ביותר למען החתירה לשלום.

אם ביילין (או חבריו במפלגות הערביות) ייקח פסק זמן מחזרה רפיטטיבית על המנטרה "הסכם ז'נבה", גם הוא יוכל לראות שהחמאס ניצח בבחירות בשל שחיתות המערכת השלטונית של הפתח. השחיתות של השלטון ברשות נבע מכך, שאומות המערב לא חייבו את הפלסטינים לבצע את הרפורמות אותן התחייבה לבצע בטרם העבירו מאות מיליונים של דולרים לחשבונות הבנקים של בכיריה. כספים אלו, בניגוד למטרתם היעודית, לא הגיעו לציבור הפלסטיני. כשהמערב שופך כספים מבלי לעמוד על מילוי תנאים הכרחיים, וישראל שותקת בשל הלחץ מהמערב והרצון לשמור על תדמית הפרו-שלום, מה הפלא שהשחיתות, הנפוטיזם ורדיפת הבצע משגשגים?

אך ייתכן שבמקום להאשים אי אליו גורמים בעלית החמאס, אנו צריכים לברך על כך. החמאס ניסה לדחוף עצמו לממשלה הפלסטינית, אך הצליח לו יותר מדי. כל מה שאיסמעיל הנייה ייחל לו, הוא הכרחת הפתח להכניסו כשותף בכיר בממשלה, לתת לחמאס את תיקיי הרווחה, העבודה, האסירים וכל מה שאטרקטיבי בקרב הציבור. כך תוכל ממשלת אבו מאזן לשאת ולתת עם הציונים, לקבל ביקורת מהחמאס על שיתוף הפעולה עם "היהוד", וכל זאת בזמן שהחמאס מקבל לגיטימציה מערבית וממשיך לירות קסאמים באמצעות חוליות, שכמובן אינן קשורות לדרג הפוליטי.

בפועל משהו השתבש מאוד - החמאס לא יהיה שותף בממשלה, אלא ירכיב אותה ויעמוד בראשה.

הנייה, המחבל וראש ממשלת פלסטין המיועד, בטח תולש עכשיו את שערות זקנו בחושבו כיצד להתמודד עם לחצי המערב, עם הפסקת הסיוע, איומיי מובארק, או לחלופין קבלת גט כריתות מהכספים מאיראן ומסוריה. בל נשכח את המלחמות הצפויות לו עם פעיליו שלו - שאם לא יקבלו משרות ימשיכו לירות קאסמים ולנסות להתפוצץ. מילא זה, אבל לשבת עם מופז בועדה ולדון על מעברים בטוחים ומעצר מבוקשים? אילו מבוקשים בדיוק, הנייה עצמו? עכשיו שהזרוע הפוליטית (די, לא יפה לצחוק) של החמאס היא היא הממשלה, וכל מליציה של החמאס היא בעצם זרוע ממשלתית (צבא אפילו, צבא טרוריסטים, אך בכל זאת צבא), כיצד יוכל הנייה לבוא ולטעון בדבר הפרדת אחריות בין הזרוע הפוליטית לזו הצבאית?

ממשלת הפתח הייתה מסוגלת לבוא ולומר למערב: אנו מנסים אך איננו מסוגלים להשתלט על החמאס; אך החמאס עצמו לא יכול לטעון זאת. ומה על הג'יאהד האיסלמי? האינטרס של החמאס הוא לנטרל ארגון אשר מתחרה עמו בתחומים החברתי, הדתי, והלאומי. יהיה זה נגד האינטרס של החמאס לאפשר לג'יאהד לבצע פיגועים ולצבור כוח, כארגון היחיד שנלחם נגד ישראל והמערב, בעוד הנייה יושב לו על הרינג ובירה עם ראש ממשלת נורבגיה.

ניתן לראות שהחמאס מצוי במלכוד 22. הנייה הולך ללמוד על בשרו, ש"איטבח אל יהוד" זו ססמאת בחירות מוצלחת אך לאו דווקא חכמה כשהיא יוצאת מפיו של מנהיג נבחר המבקש להטיב עם עמו. אם קודם לכן החמאס זינב בפתח בשל שחיתויות, שיתוף פעולה עם האמריקאים וישראל ופגיעה בכבוד הלאומי הפלסטיני, עתה ייאלץ הנייה לשמוע קריאות בפרלמנט התוקפות את חוסר נכונותו לשבת עם ישראל, על כך שמצד אחד החמאס חדל עם הפיגועים ומצד שני אין דיבידנדים בצורת כספי סיוע או שטחים נוספים. ובכל הנוגע לשחיתויות, כבר כרגע מתאספים כל רעולי הפנים ודורשים את ליטרת הבשר שלהם, את התגמול על חלקם בניצחון. עכשיו לך תסביר להם שאין מספיק משרות לכולם וגם שכבר אסור להם להרוג יהודים כי קונדוליסה תכעס.