פרשנות: רגע המבחן של אולמרט, ביבי ופרץ

נדב פרי עם מתכון לכבוד זכיית החמאס בבחירות: כך תחליף את אריאל שרון בהנהגת המדינה: נחישות, אחריות וממלכתיות

נדב פרי

"רק אירוע משמעותי ומאד לא צפוי יוכל לשנות את תמונת המצב", אמרו כולם לפני האירוע המוחי של אריאל שרון, כאשר קדימה שעטה בביטחה לניצחון בבחירות. בא השבץ וטרף את כל הקלפים.

"רק התפתחות מפתיעה או משבר לא סביר יסכן את הניצחון בבחירות" החלו לאמר בקדימה אחרי שנכחו לדעת כי היתרון בסקרים, גם עם אולמרט בהנהגה הוא יציב ובטוח –
עד שבא הניצחון המוחץ של החמאס.

מעבר לפן המדיני ביטחוני, לניצחון הזה יש פוטינציאל להירשם כאירוע מכונן. כזה שטילטל אומנם את הפוליטיקה הפלסטינית, אבל ניער בדרך גם את זו הישראלית. ראובן אדלר למשל, שממשיך לנהל את קמפיין הבחירות של קדימה, טוען שלא הופתע. משרד הפרסום הגדול שלו מחזיק גם בחברת בת שפועלת במגזר הערבי. אחד מאנשי הסקרים הבכירים של החברה הזו העריך כל הזמן שהחמאס הולך לנצח, ומטבע הדברים מיהר לשתף את הבוס בהערכות. כעת יש לאדלר עבודה. לו ולחבריו במטה ההסברה של קדימה.

על פניו קדימה עלולה להיות הנפגעת המרכזית מהניצחון של החמאס. כשיש צרות השלטון אשם. השאלה היא מי אשם כשהצרות אצל השכנים. לראשונה מאז החל לשמש ראש הממשלה בפועל, נאלץ כעת אהוד אולמרט להתמודד מול משבר של ממש. משבר של ראשי ממשלה. כעת הוא צריך יותר מתמיד, להיות יותר שרון משרון.

כיצד קנה אריאל שרון את תהילתו כראש ממשלה פופלארי ונערץ ? הוא עשה שימוש מושכל וקבוע בשלוש תכונות, שהציבור בישראל מעריך מעל לכל: נחישות, אחריות וממלכתיות. זה היה המתכון שלו להצלחה במשך חמש שנים: מעט נחישות, מתובלת באחריות עם הרבה ממלכתיות. בכל פעם המינונים השתנו אבל מרכיבי המתכון נותרו ללא שינוי. כעת אולמרט חייב לבדל את עצמו מנתניהו ופרץ. לא בעמדות שהוא מציג אלא בהתנהלות שהוא מפגין.

הנה עצת חינם לבנימין נתניהו: אל תמהר להגיב, שתה כוס מים לפני שתאשים את הממשלה ונסה להפגין מעט מאותן תכונות יסוד. קצת מהאחריות, הנחישות והממלכתיות.

אם ימהר נתניהו להתגולל על כל העולם, הוא אולי יצבור אהדה בקרב אלה שמתכוונים בכל מקרה לשלשל 'מחל' לקלפי, אבל ירתיע את מי שמחפש מחליף מתאים לשרון. ביבי עצמו כבר צריך לדעת כיצד עליו לנהוג בשעות משבר.

(תוכן מקודם)

לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

יש על מי לסמוך?

לפני בחירות 96, בעיצומו של גל פיגועי האוטובוסים הוא הקפיד להעניק גיבוי ותמיכה לממשלת פרס המתפוררת. אז הוא גרף אהדה. רק שנה וחצי קודם כשמתחת לכיכר דיזנגוף התפוצץ האוטובוס של קו חמש, מיהר נתניהו להגיע לזירת המוות כדי להטיח האשמות בממשלה. הופעת האימים הזו עלתה לביבי באהדה ציבורית.

זו הבעיה עם ביבי, כשהוא באלמנט שלו, הוא מאבד אהדה. נתניהו של 2006 בדיוק כמו ג'ורג' קוסטנזה, חייב לפעול בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלו אם הוא רוצה להצליח. למען האמת, ניצחון החמאס מכניס לבעיה גם את אולמרט גם את נתניהו וגם עמיר פרץ.
פרץ, 'פיסניק' שכמוהו, טוען שישאף להסדר אך ורק במסגרת משא ומתן. אם מי הוא ינהל כעת משא ומתן. נתניהו טוען שישאיר את המצב כפי שהוא עד שיהיה פרטנר ראוי. אז מה נעשה כעת נמתין? ואולמרט, הוא הרי השלטון. וכשיש משבר, כבר אמרנו, השלטון הוא האשם.

לכן, אין שום דרך לומר כעת בביטחון מי יפסיד ממה שקרה ברשות, אבל יש אפשרות לנסות ולשער מי ירוויח ממה שקרה וממה שעוד עלול להתרחש. זה לא יהיה מי שיציע פתרונות אינסטנט, וויתורים כואבים, פעולה נחרצת או כל סיסמת בחירות אחרת. זה יהיה המועמד שיגרום לבוחרים לאמר: "אני לא יודע לאן הולכים, אבל עליו אני סומך".

* נדב פרי, הכתב הפוליטי של גלי צה"ל, משמש כפרשן וואלה! חדשות במערכת הבחירות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully